קרן אלפא – טירת הרוחות המכושפת

קרן אלפא – טירת הרוחות המכושפת / ברי פריגת

קרן אלפא זו סדרה לילדים של הסופר הישראלי ברי פריגת. הסדרה מספרת על קרן – ילדה שמכורה למשחקי מחשב ובייחוד לסדרת משחקי מחשב בשם “אלפא”. זו סדרת משחקי הרפתקאות שיש בה שלושה גיבורים: אופיר – ילד/נער, לבארי – הכלב שלו, ואנדרו – האנדרואיד. ביחד הם צולחים משימה אחר משימה עד לסוף ההרפתקה. כשהם נתקעים וצריכים עצה הם יכולים לקרוא לפנטום – מכשפה שמופיעה בכל פעם בדמות אחרת, בהתאם לשלב שבו הם נמצאים. פנטום חדה להם חידה, ואם הם יצליחו לפתור את החידה הם יבינו את הרמז איך להתקדם לשלב הבא.
לקחנו את אחד מהספרים באקראי, אבל לא נראה שיש חשיבות לסדר. הספר שלקחנו הוא מספר 5 בסדרה ונקרא “טירת הרוחות המכושפת”.
הבן שלי בן ה9 מאד אהב את הספר, ובמיוחד את החידות של פנטום, והוא ביקש שאני אביא לו את הספרים הבאים בפעם הבאה שאהיה בספריה.

מנקודת המבט שלי כאמא – פחות אהבתי את הספר.
בגלל שמדובר במשחק מחשב – אם הגיבורים מתים, קרן יכולה לחזור אחורה לשלב האחרון שנשמר ולהמשיך שוב משם, מה שגורם לכך שהגיבורים מתים בכל מוות אפשרי שקיים על פני אדמות: טביעה, חניקה, כריתת ראש, ערפדים, מומיות, זומבים ועוד עשרות סוגים של מיתות שונות ומשונות. בעיני זה קצת מפחיד עבור חלק מהילדים. אין לי מושג איך זה בשאר ספרי הסדרה, אולי במקרה נפלנו על ספר מפחיד במיוחד (לבן שלי זה לא הפריע, אבל יש ילדים יותר רגישים).
דבר נוסף שהפריע לי זה שהעובדה שקרן מכורה למשחק מחשב לא מוצגת כמשהו שלילי כמעט בכלל. בספר הספציפי הזה בן הדוד שלה מגיע להתארח לכמה ימים וקרן כמעט לא מתייחסת אליו, וגם כשכן זה בדרך כלל מלווה בעקיצות, ירידות או צעקות שיעוף לה כבר מהחדר ויפסיק להפריע לה לשחק. יש התנצלות אחת בערך, שלטעמי לא מספיק מכפרת. גם להורים של קרן כמעט לא איכפת שקרן מוותרת על ארוחות וחצאי ארוחות כדי לסיים את משחק המחשב שלה, ולי זה מאד מאד הפריע מבחינה חינוכית בספר שמיועד לילדים בגיל שמתמכרים בקלות למחשב (אותה בעיה בדיוק יש גם בסדרת הספרים “שלישיית דבליו” של אותו סופר).

מה כן אהבתי? את האיורים היפהפיים שליוו את הספר 

שורה תחתונה: נראה כמו סדרה מרתקת ומהנה לילדים, אולי מפחידה עבור חלק מהם, ולא ממש חינוכית בכל הנוגע להתמכרות למחשב.