עצות מעולות לתלמידי בית ספר, מאת רועי לוי, כיתה ה’1 / אריאל כהאן
רועי לוי הוא תלמיד לא ממש למופת, שמחליט לשתף את הקוראים בנסיון החיים העשיר שלו (כלומר כל הפעמים שהוא פישל ולמד מניסיון) ולתת להם עצות שהם בטוח לא חשבו עליהן לבד, כמו למשל למה לא כדאי להשאיר בתיק סנדוויץ’ שלא אכלתם, או איך לספר להורים על משהו רע שקרה בבית הספר.
הספר הזה פשוט קורע מצחוק, ומצאתי את עצמי צוחקת בקול לאורך כל הספר. העניין הוא שהעצות שבספר דווקא ממש חכמות ובאמת מעולות, אבל הן עטופות בכל כך הרבה הומור וסיפורים משעשעים, שזה מנטרל את כל ההרגשה של ספר מחנך ומטיף, מה שמאפשר לקורא הצעיר להתחבר למסר הרבה יותק בקלות.
חלק מהעצות כביכול קצת צפויות (הייתם מצפים שילד יבין לבד למה לא כדאי להשאיר סנדוויץ’ בתיק, לא?) אבל כמות הסיפורים בפייסבוק על הורים שמצאו בתיק שאריות מטרידות ולא מזוהות אחרי תקופת חופש – כולל מקרים אמיתיים שקרו לי עם הילדים שלי – מוכיחה שאיכשהו המסר הזה לא באמת נקלט אצל הילדים, ואולי דרך הספר ההומוריסטי המסר סופסוף יופנם…
כחלק מהסיפור – רועי נתן לאחותו הגדולה יעל (כיתה ח’) ולחבר הטוב שלו אלון (כיתה ה’) לקרוא את הספר כקוראי בטא והם העירו לו הערות על קובץ הטקסט, אבל רועי לא ידע למחוק את ההערות ולכן הספר משובץ בהערות שלהם ובתגובות של רועי על ההערות שלהם, וזה גם מצחיק ממש.
כל הספר מלווה באיורים המעולים של נדב נחמני שהופך אותו לחצי קומיקס ומוסיף עוד הומור לטקסט. למשל, כשרועי חושש שלא יתנו לו לצאת לטיול השנתי ואומרים לו שהעולם לא יתפוצץ אם הוא לא יצא, נדב הוסיף רצועת קומיקס קצרה שבה כוכבי הלכת מודיעים לכדור הארץ שרועי לא יוצא לטיול השנתי, ובעקבות ההודעה כדור הארץ נדהם ומתפוצץ. היה לי קשה להפסיק לצחוק אחרי זה.
אהבתי שהספר באמת נוגע בנושאים ממש ממש חשובים כמו איך לדבר עם בנות (רועי מיידע את הקוראים שבניגוד למה שמקובל לחשוב, בנות הן לא אוויר ולא צריך להתעלם מהן), מה לעשות אם ילד בכיתה חולה, ועוד. וכמובן שהכל עטוף בהמון הומור שמקליל את הנושא ומנגיש אותו בצורה מושלמת.
בסוף הספר רועי אומר שיש לו עוד המון עצות אבל הוא לא כותב הכל בבת אחת כי אז יהיה קשה להם לזכור הכל, ואולי בהמשך הוא יכתוב עוד ספר. אני בהחלט מקווה שרועי (כלומר, אריאל כהאן) יקיים את החצי-הבטחה ויוציא ספרים נוספים כאלה
הספר לא מנוקד, ומתאים לתלמידי יסודי וחטיבה. בינתיים בן ה13 שלי קרא את הספר ונהנה מאד. מחכה גם שבן ה10 יקרא. אגב, ילדים היו חלק מקוראי הבטא של הספר, וזה נהדר בעיני.
תכנים בעייתיים וכו’: יש קצת בדיחות פיפי-קקי-פלוצים, אבל זה רק חלק קטן מאד מההומור שבספר, לא משהו שצריך להפריע בעיני. מבחינת מיניות – הספר מתאים בהחלט גם לדתיים, כולל הפרק “איך מבדילים בין בנים לבנות” שהצליח להתחמק מהנושא הבעייתי בצורה נהדרת ומצחיקה במיוחד.