עינם הפקוחה של חפצים דוממים

עינם הפקוחה של חפצים דוממים

עינם הפקוחה של חפצים דוממים / פטריק רות’פס

הבהרה: זהו אינו הספר השלישי בטרילוגיית שם הרוח! אני חוזרת: זהו לא הספר השלישי בטרילוגיית שם הרוח!
אחרי שהבהרנו את זה, אמשיך:
עינם הפקוחה של חפצים דוממים הוא מעין נובלת-צד לטרילוגיית שם הרוח, ומתמקד בשבוע אחד בחייה של אאורי – אותה נערה שקוותה פוגש במקרה באוניברסיטה, סטודנטית שאיבדה את שפיות דעתה וחיה לבדה בחלקים התחתונים של האוניברסיטה, במקום שבו אף אחד לא מגיע ולא יודע על קיומה.
הספר הוא לא לחלוטין סיפור, אלא מעין תיאורים כתובים בכתיבה המיוחד של רות’פס ומתארים את הפעילות של אאורי – שסובבת בעיקר סביב הרצון שלה לשרוד, אך גם להעניק משמעות אמיתית לעצמה ולסובב אותה. היא מוצאת את שמם הנכון של כל מה שסביבה – חפצים, חדרים, מקומות – וגם מוודאת שכל דבר נמצא במקום בו הוא רוצה להיות, ובו נכון לו להיות.
נשמע לכם מוזר? רק אם אתם לא מכירים את אאורי.
במהלך השבוע הזה, אאורי מחפשת שלוש מתנות עבור קוותה, שאותו היא מצפה לפגוש בעוד שבעה ימים. אנחנו מתוודעים לשגרת יומה שכוללת רחצה, חיפוש חפצים חדשים, ואפילו הכנת סבון.
זה לא סיפור רגיל, במובן שאין לו עלילה עם התחלה, אמצע וסוף. אין שיא, קונפליקט והתרה. ואין בו אפילו דמויות נוספות מלבד אאורי. אבל רות’פס יודע את זה ומזהיר את הקורא מראש, וגם מתייחס לזה בהערת המחבר המהממת שיש בסוף הספר – הוא מתאר כיצד הוא כתב את הנובלה ורצה לגנוז אותה במגירה כי היא היתה כולה בלאגן וכאוס, אבל אז גילה עוד ועוד אנשים שאהבו אותה למרות המוזרות שלה. יכול להיות שתתאהבו בספר, ויכול להיות שתשנאו אותו, אבל לא תדעו עד שתקראו.
שם הרוח מלווה את קוותה מילדותו ועד נקודת הזמן הנוכחית, אבל אחד הדברים שהניעו את העלילה לכל אורכה הוא שמות הדברים – הרצון של קוותה לנקוב בשם הרוח, וגם סצנת השיא שבה הוא נוקב בשם הרוח ולאחר מכן רוצה להתחיל, בעקשנות אופיינית, ללמוד עם אלודין את שמות הדברים. גם אאורי יודעת את שמם הנכון של החפצים והמקומות, וככל הנראה יש לה כשרון מטורף ומדהים שלא נראה אי פעם – אולי זו הסיבה שהיא איבדה את שפיות דעתה. או שאולי לא מדובר בנקיבת שם אמיתית והכל רק דמיונות שלה? אני מניחה שנדע רק בספר השלישי, אם אי פעם יצא לאור.
בספר, די לאכזבתי, אין כל כך מידע על אאורי מעבר לשגרת יומה. אנחנו יודעים שהיא למדה אלכימיה והיא גם מזכירה שם של מגיסטר, ואנחנו יודעים שהיא מודעת למצבה הגופני והנפשי, מה שגורם לקורא לרצות לחבק אותה מרחוק ולדאוג לה. אבל אנחנו עדיין לא יודעים שום דבר אמיתי על העבר שלה.
הספר מלווה באיורים יפהפיים בשחור לבן שאייר נייתן טיילור, שמתאימים כל כך לאווירה של הספר, שמתרחשת בין הצללים ואור נרות.
אתם יכולים לקרוא את הקדמת המחבר והפרק הראשון כאן:
https://www.e-vrit.co.il/…/%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%9D_%D7…
אופוס הוצאה לאור | 142 עמ’ | תרגום: צפריר גרוסמן המופלא שהצליח להעביר את השפה העשירה, המיוחדת והקסומה של רות’פס לקוראי העברית.
נ.ב. מילה על הכריכה. הספר היה אמור לעלות בהתחלה עם כריכה אחרת – שאמנם מתאימה מאד לאווירת הספר אבל לא היתה מאד מוצלחת, והקוראים מחו נגדה. אופוס החליטו להקשיב לקהל, עצרו את כל ההכנות לדפוס, ולמרות שהוצאת הספר התעכבה משמעותית – הם יצרו כריכה חדשה ומהפנטת, והראו – שוב – מה זו הוצאה שאיכפת לה מהקוראים שלה.

כתיבת תגובה