סכנה בשולי הלהב / אילונה אנדרוז
זהו הספר הרביעי והאחרון בסדרת השוליים – יתכנו ספוילרים לספרים הקודמים בסדרה.
על מה הספר?
שרלוט היא מרפאת מוכשרת, אולי אפילו הכי מוכשרת בדורנו. יש לה קסם ריפוי נדיר וחזק, אבל בעקבות משבר בנישואין ותקרית קטנה, היא עוזבת הכל ועוברת ל”שוליים”.
ריצ’רד מאר, אחיו של קולדר (גיבור הספר השלישי), נמצא בעיצומו של מסע צייד אחרי סוחרי עבדים, שגרמו לטראומה של בת דודתו סופי (לארק, מהספרים הקודמים). לצערו הרב, טעות אחת כמעט עולה לו בחייו – אך למזלו הוא מובא ברגע האחרון היישר לידיה של שרלוט.
אחרי שהכל מסתבך, שרלוט וריצ’רד מאחדים כוחות ויוצאים ביחד למסע שהוא הרבה יותר מנקמה – אלא רצון להביא סופסוף למיטוט סופי של הסחר בעבדים.
האם אפשר לקרוא את הספר בלי הספרים הקודמים?
בעיקרון יש לספר עלילה נפרדת וגיבורים חדשים, אז אפשר להבין אותו גם בפני עצמו (אם כי כבר יש פחות הסברים על העולם), אבל חלק מהדמויות שמופיעו בו הן דמויות ראשיות או משניות מהספרים הקודמים כך שזה פספוס די גדול לקרוא אותו ראשון.
מה חשבתי עליו?
אפתח בוידוי: אחרי שהספר השלישי ביאס אותי כי הזוגיות שם היתה מאד רעילה בעיני והעלילה האקשנית נדחקה לטובת ה”עלילה” הרומנטית המרגיזה, הגעתי בציפיות נמוכות לספר הרביעי והאחרון. זו גם הסיבה שחיכיתי קצת עם הקריאה שלו ונתתי תיעדוף לספרים אחרים. לשמחתי הרבה הספר הרביעי התעלה לגמרי על הציפיות, ואולי הוא אפילו הכי טוב בסדרה.
העולם כבר בנוי ומוכר לקוראים, אבל עדיין יש בו רבדים חדשים ומעניינים כמו מעמד האצולה שעד עכשיו כמעט לא הכרנו – ואני מאד נהניתי מזה. יש בו דמויות חדשות כמו שרלוט, אבל גם דמויות מוכרות כמו ריצ’רד שהיה דמות משנית / זוטרה בספר השני והשלישי, וחזרה של דמויות אהובות כמו ג’ק וג’ורג’.
הרגשתי שהספר גם בנוי ממש טוב מבחינת ההתקדמות של הסיפור. הוא הרגיש הרבה יותר מאוזן ועם קצב יותר טוב. הסיפור הרומנטי חזר להיות שפוי כמו בשני הספרים הראשונים, והזוגיות בין ריצ’רד לשרלוט פשוט מהממת, ממש ההופכי של הספר השלישי. הסוף של הספר גם ממש ריגש אותי.
אני חושבת שהרגשתי שהספר הזה הרגיש לי הכי “שלם” מכל הבחינות. וכספר אחרון, יש בו גם סגירה מאד יפה של כל מיני תתי עלילות מהספרים הקודמים.
טריגרים ותכנים רגישים
אלימות גרפית די גבוהה כולל קטיעת איברים; מוות ורצח; ניכור הורי;
יש בספר סצנה מינית אחת מפורטת וגרפית ודי ארוכה, ובשאר הספר יש בעיקר רמיזות או התייחסויות למין, אבל לא ממש גרפי.
הוצאת ספרים בעלמא ואהבות | 487 עמ’ | תרגום: יעל אכמון | ינואר 2025