מוכה גורל

מוכה גורל

תגיות:
מוכה גורל / נתי סדגי Nati Sedgi
בעולם פנטזיה שוכנות מספר ממלכות שונות, ושלום שורר ביניהם רוב הזמן. אטזיאטל, נער מממלכת אצ’הי, נאלץ לברוח בעקבות אירוע חמור שקורה בשבט. גרטרוד, שכירת חרב מקורדליה עם עבר מסתורי, עסוקה בלחפש נקמה על פגיעות העבר. אנדרומדה, הכוהנת מסמראגד, שנשלחת למסע חיפוש לקראת תפקידה החדש יחד עם אחיה אוריון. ועאזיל, דייג עבדים מפוקפק ומוכשר, שמוצא את עצמו בתסבוכת אמיתית. כל הדמויות האלו נקשרות אחת בשניה כשדרכיהן מצטלבות, וגורל הממלכות הופך להיות תלוי בהן.
נתי הצליח ליצור כאן עולם פנטזיה עשיר ובו תרבויות, מנהגים, טקסים, ביטויים, מיתולוגיה ושירים. הדמויות הראשיות וגם המשניות מגוונות מאד, ושוברות קלישות: אטזיאטל הוא נער הומו מתבגר. גרטרוד היא לוחמת קשוחה. ובאופן כללי, רוב הדמויות מקבלות עומק ומורכבות – הטובים לא חפים מפגמים, והרעים לעתים סוחבים מאחוריהם טראומות עבר. גם המסע שהדמויות עוברות – פיזית ונפשית – מבגר אותן ומשנה אותן.
אני חושבת שאחד הדברים המדהימים בספר זה באמת העושר והעומק שיש בעולם שנתי יצר. יחסית אין פה הרבה פנטזיה או קסם – יש כאן כמה חיות מומצאות ומגניבות במיוחד שאין בעולם האמיתי, יש ממש ממש מעט כוחות מיוחדים, ויש גם דמות שהיא מעין אל (שמתפקד יותר כמו ג’יני), אבל העולם עצמו הוא שונה וזר וממש מומצא מאפס, וזה כשרון נפלא.
גם הכתיבה עצמה היתה יפה – עשירה בתיאורים, שפת גוף, הבעות פנים. איזון טוב בין SHOW ל TELL. דיאלוגים טובים שחלקם גם גרמו לי לשעשוע, במיוחד אנדרומדה עם הפה הגדול שלה, או עאזיל שמדבר עם נדל.
משהו שקצת פחות אהבתי בספר זה דווקא האל שבספר – שהרגיש לי לא כל כך ברור מבחינת התפקיד שלו. יש בספר חלק מאד יפה לגבי האלים השונים שבכל תרבות (אבל זה ספוילר…), מצד שני אין בספר דתות, מעבר לדת אחת שיש בה תפילה. כלומר – יש טקסים תרבותיים ומנהגים, אבל אין חוקי דת או איסורים, שזה היה לי קצת חסר בהקשר של אל שמאמינים בו. אני חושבת שאין הרבה דוגמאות בעולם האמיתי לתרבויות שונות שמאמינות באל אבל אין להן בכלל חוקי דת. גם לא הצלחתי להבין לחלוטין את גבולות הכוח של האל – יש דברים שהוא עושה בכיף ובקלות ויש דברים שהוא צריך להיעזר בבני אדם שיעשו במקומו. הייתי שמחה מאד אם החלק הזה היה מהודק וברור יותר. בכל אופן הוא לא באמת הדמות הראשית שבספר אז זה לא החלק החשוב. ואני גם יודעת שלא כולם חושבים כמוני וחלק דווקא מאד אהבו אותו. 🙂
החסרון העיקרי של הספר, בעיני, דווקא לא קשור בכלל לנתי המוכשר אלא להפקת הספר: העריכה, העימוד, ההגהה. למשל, בתחילת הספר יש מפה – אך באמצע המפה יש חלק חתוך בגלל שולי הספר הפנימיים, משהו שמעצב או מעמד אמורים לשים לב אליו מראש ולמנוע את זה. בספר יש הרבה מאד טעויות הקלדה (לא שגיאות כתיב) כמו אות מיותרת, פסיק כפול, רווח חסר וכדו’ – בדקתי פעמיים שאכן יש מגיה/ה שכתובים בתחילת הספר כי לא לגמרי ברור לי איפה היתה ההגהה פה. גם עריכה ספרותית ולשונית היתה יכולה לשפר את הספר – גם בחלק הטכני כמו משלב שפתי לא אחיד (לא כ”כ הגיוני בעיני שדמות תדבר במשפט אחד במילים כמו “היי”, “כיף” ו”זה לא פייר” ובמשפטים אחרים במילים כמו “היותכם”, “הבט”, “עימו”), שימוש במספרים (בספרים בד”כ מקובל ברוב המקרים להשתמש במספרים במילים ולא בספרות אבל הספר מלא בשימושים כמו “20 אנשים”, “11 לוחמים”) וגם סוגריים מיותרים (היי, לי מותר, זו סקירה באינטרנט! לא ספר). חוץ מהצד הטכני אני חושבת שהיו מקומות שעריכה ספרותית היתה יכולה להדק יותר את העלילה, להעמיק קונפליקטים ולא לפתור את כולם כל כך מהר, או לחזק חלקים פחות אמינים כמו למשל דמויות שנפצעות קשה וממשיכות להילחם, לשרוד וגם להתרפא מאד מהר.
תכנים רגישים וכו’: יש בספר לא מעט אלימות כולל קרבות, שיסופים, איברים כרותים ועוד. יש התייחסות למין (כולל הומוסקסואליות), לרוב בלי פירוט גרפי. יש גם התייחסות לזונות, בתי בושת וכו’. יש מעט קללות אבל רובן מומצאות. בגדול – לא משהו שיפריע למי שקורא הרבה פנטזיית מבוגרים סטייל סנדרסון ורובין הוב.
אופיר ביכורים | אוקטובר 2021 | 527 עמ’
#פנטזיה #ישראלי #ספרותמקור

כתיבת תגובה