מבוך ההשתקפויות [אהבתי]

מבוך ההשתקפויות / סרגיי לוקיאננקו

מבוך ההשתקפויות הוא ספר מד”ב שנכתב לפני 20 שנה, אבל רלוונטי היום יותר מתמיד. העלילה מתרחשת בתקופה שבה מציאות מדומה הופכת למשהו הרבה יותר אמיתי וחי מאשר סתם משקפיים ותלת מימד. בעזרת חליפה, קסדה ותוכנה מיוחדת שמשתלטת על התת מודע – אנשים נכנסים למציאות וירטואלית משוכללת ומרגישים כאילו היא אמיתית, עד כדי כך שהם לא מסוגלים להתנתק ממנה בצורה עצמאית, ולכן יש להם פתרונות טכנולוגים כמו טיימר כיבוי. אבל יש מעט מאוד אנשים שעליהם התוכנה לא משפיעה באותה צורה והם מסוגלים להתנתק ולהתחבר עצמאית מהמציאות הוירטואלית כרצונם. הם נקראים דייברים (צוללנים).
לאוניד (לוניה) הוא דייבר. הוא נשכר למשימות שונות שבהם כישורי הדייבר שלו נדרשים, עד שיום אחד שוכרים אותו כדי להוציא ולהציל אדם ממשחק מבוך במציאות הוירטואלית – משחק בסגנון Doom. כשלוניה ודייברים נוספים מנסים להוציא את האדם המסתורי מהמבוך, הם נתקלים באוסף צירופי מקרים שמעורר בהם שאלות והם תוהים האם בכלל אפשרי להציל אותו.

הספר פשוט יפהפה. הוא סוחף, הוא מרתק, הוא מרגש, ומעורר מחשבה. הספר מתאים לכל מי שלא נרתע מז’אנר המד”ב, אם כי ברור לי שגיקים, מתכנתים וגיימרים יהנו ממנו ויזדהו עם העלילה אפילו עוד יותר (למשל – הפרקים ממוספרים בשיטה הבינארית. בעיני, כמתכנתת, זה היה מגניב). הרבה אמרו לי שזו “הגירסה הרוסית של שחקן מספר אחת” אבל עוד לא קראתי אותו אז הגעתי לספר בראש נקי.

הספר גרם לי להזדהות מאד עם העלילה והדמויות באופן אישי. בתור נערה, כל הבנות באולפנית דיברו על טלנובלות, בגדים ובנים, ולא היה לי כמעט עם מי לדבר על הנושאים שעניינו אותי – הארי פוטר, ספרים ובניית אתרים. ואז בכיתה ט’ גיליתי את הפורומים בתפוז, ועולם שלם נפתח בפני: היכולת לדבר עם אנשים בסגנון שלי גם אם הם לא לומדים איתי בכיתה, החשיפה לעולמות תוכן חדשים, וגם – האפשרות להיות מישהו שהוא לא לגמרי אני במציאות (במציאות – ביישנית, בוירטואליות – מנהלת פורום פטפטנית). אבל השנים האלה בפורומים העניקו לי כל כך הרבה – ביטחון עצמי, חברים ו… אפילו ככה הכרתי את בעלי
המציאות הוירטואלית יכולה להיות כלי מדהים ונהדר שמאפשר ביטוי עצמי וחופש יצירה ויציאה מהמגבלות הפיזיות, אבל באותה מידה יכולה להיות גם בריחה ממציאות ואפשרות לאבד את המוסר האנושי (כמו שעושים טרולים פוגעניים בטוקבקים).
והספר באמת נוגע לא מעט בשאלות האלה: על מוסר אנושי במציאות הוירטואלית, על אדם מול מכונה, על המסכות שאנחנו לובשים מול מי אנחנו באמת, על מציאות אפורה מול פנטזיה דמיונית, על חופש המידע וחופש אמיתי, על טובת האדם מול טובת הכלל.

הספר נכתב לפני 20 שנה אבל זה לא מורגש בכלל, בעיקר כי אופוס הוצאה לאור עשתה עבודת עריכה מצויינת והפכה את הספר לעדכני מתמיד, בעיקר על ידי החלפה של שמות של חברות ומותגים למותגים בני זמננו (ממעבד i7 ועד חברת גוגל).

ממליצה מאד – לגיקים, אבל לא רק.

—-

למי הספר מיועד? מתאים בעיני לתיכון ומעלה.
איך הוא מבחינת מיניות? יש סצנת מיטה אחת לא ממש מפורטת. יש דיבורים על סקס וירטואלי וחלקי עלילה שלמים שמתרחשים בבית בושת (בעיקר דיבורים ו/או אקשן).
איך הוא מבחינת אלימות? חלקים גדולים מהמבוך כוללים יריות, פיצוצים ואנשים מתים, הכל רק בוירטואליות. אף אחד לא נפגע באמת.

כתיבת תגובה