לפני שהייתי ילדה הייתי נקודה [לא אהבתי]

“לפני שהייתי ילדה הייתי נקודה” הוא ספר ילדים חמוד שמנסה לספר לילדים על תהליך הגדילה של הילדים – מ”נקודה” ערטילאית, דרך עובר מתפתח, עד לילד שהוא היום. בהתחלה הנקודה נמצאת בבטן של אמא, היא גדלה בהדרגה מחודש לחודש, מתפתחים לה איברים, ולבסוף היא יוצאת – אבל גם אחרי שהיא יוצאת היא ממשיכה לגדול ולהפוך מתינוקת קטנה לילדה עצמאית.

לספר יש פוטנציאל עצום – הרעיון שלו נפלא. גם אני ילדתי לפני מספר שבועות ואני אוהבת להגיד לילדים הגדולים שלי – “תראו, גם אתם הייתם כאלה קטנטנים פעם!” ו – “אתם מאמינים שהתינוק החמוד הזה היה מקופל בתוך הבטן שלי?”. אבל למרות זאת, לא אהבתי את הביצוע של הספר מכמה סיבות:

1. הסופרת מתחמקת באלגנטיות מנושאים רגישים על כניסה להריון ולידה – לא מפורט איך הנקודה נכנסה לבטן של אמא ובאיזו צורה בדיוק היא יוצאת. זה נהדר בעיני – כי מי שרוצה להכנס לנושאים האלה יכול להשתמש בספרים אחרים. הבעיה היא שכנראה מרוב רצון להתחמק מהנושא, הדברים מתוארים בצורה מבלבלת –

ובאיור הנלווה רואים ביצה שבורה ותינוקת שזחלה החוצה ממנה. בעיני זה מבלבל מאד לקהל היעד הצעיר, שכנראה יחשבו שבאמת התינוק יוצא מביצה שגדלה בתוך הבטן.

2. הבלבול קיים גם בעמודים נוספים, למשל אמא מנסה לנחש מה יש לה בבטן – אולי דג? אולי דינוזאור? והרופא בודק ואומר שיש לה גורת אדם. אני מבינה את הרצון להקליל את האווירה של הספר ולהפוך אותו להומוריסטי, אבל הוא מיועד לילדי גן, ובעיני זה יכול להיות מבלבל במקרה הטוב ומלחיץ במקרה הפחות טוב: אם האמא חשבה שיש לה דג, אולי זה כי זה באמת יכול לקרות? האם יכול להיות לאמא דג בבטן והיא לא תדע? כמו כן – למה שילד בגיל הגן ידע ויבין מה הכוונה ב”גורת אדם”? אלא אם כן במקרה הוא גדל על הסרט ספר הג’ונגל. גם בקטע שבו הספר טוען שהתינוקת מקבלת אוכל מהאמא ודופקת עם הרגליים בבטן כדי לתקשר ולבקש עוד אוכל או להגיד שהוא טעים – בעיני מבלבל מאד וחסר טעם. למה להמציא דברים לא נכונים ומטעים בספר שמטרתו להסביר על תהליך אמיתי? זה לא מצחיק אם הילד לא מבין את הבדיחה.

3. האיורים. המאיירת היא מרצה לאיור וזוכת פרסים – כך שלא מדובר במאיירת מתחילה וחסרת ניסיון, וכנראה שיש איזושהי בחירה אומנותית בסגנון האיורים שבספר. ובכל זאת, לא הצלחתי להבין את הבחירה הזו. למה כל הדמויות בספר נראות כאילו ילד בן 5 צייר אותן? למה יש חוסר פרופורציה מבהיל בגפיים שלהם? למה יש להם 6 ואפילו 7 אצבעות בכל יד? למה השדיים של הנשים נראות כאילו יש שם מכונות ירייה בהיכון? ובעמודים שמדברים על האוכל שמגיע לתינוק כתוב שהתינוקת מקבלת “דברים מאד בריאים”, אבל מחצית מהמאכלים שמצויירים שם הם ממתקים – ויש שם אפילו סושי, שלא אוכלים בהריון.

בשורה התחתונה, מדובר בספר ילדים חמוד עם פוטנציאל להיות נפלא ולהעביר לילד את רעיון ההתפתחות מנקודה קטנה לפלא המדהים שהוא היום. את הביצוע לא אהבתי – גם בטקסט וגם באיורים.

עם עובד | ספטמבר 2022 | איורים: ענת ורשבסקי | 36 עמ’