לעזאזל [אהבתי]

לעזאזל [אהבתי]

לעזאזל / עינת שמשוני
ענבר היא אלמנה טריה מאד עם שני ילדים, שנאלצת באופן פתאומי להתמודד לבד עם הרבה מאד דברים שמעולם לא היו באחריותה. אבל כשהיא מגלה שבעלה, החנון התמים, הסתיר ממנה סוד מאד גדול, ענבר מחליטה הפעם לא להיות זו שמנוהלת על ידי אחרים, אלא לקחת את השליטה לידיים שלה ולהשיב מלחמה.
עינת שמשוני מצליחה לרקוח כאן רומן פרוזה-מתח מופלא. זה לא ספר מתח רגיל שמלווה את הבלש בחקירת רצח. אמנם יש בעלילה שוטר, אבל הגיבורה הראשית היא ענבר, שהיא בסך הכל אישה רגילה לחלוטין, וההתמודדות שלה היא לא מול חקירת המוות של בעלה אלא בעיה אחרת לחלוטין. וכל זה בשילוב התיאורים המרגשים ולפעמים ציניים של ההתמודדות של ענבר עם האבל, הילדים, הקושי והתגובות של השכנים.
הספר מסופר בגוף ראשון, וכבר מהעמוד הראשון הצלחתי להזדהות עם ענבר וכל קשת הרגשות שלה. הרגשתי כאילו ענבר היא הסופרת שמספרת לנו את הסיפור האמיתי לחלוטין שלה, וכל הזמן הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהיא דמות בדיונית.
לאורך כל הקריאה הרגשתי שמילות המפתח כאן היא דיוק ואיזון. הכתיבה מצליחה להביא את המינון המדוייק שצריך לתיאורים ומחשבות מול עלילה ואקשן, למתח מול פרוזה, הכל משולב בצורה נפלאה. הכל מאזן אחד את השני. אורית השקולה מול שני ההיפית, ששתיהן יחד מהוות את התמיכה הנשית בענבר. חנן החבר מול אבי הלוי, השוטרים שמניעים את העלילה מצדדים שונים. נווה עם הפאות והכיפה הגדולה מול פאדי הבדואי המגמגם, ששניהם ילדים טובים שלא מסתדרים במסגרת ובמשפחה.
עינת מצליחה גם להביא בצורה רגישה ואנושית את הסכסוך היהודי-ערבי, ואיך האזרח הקטן הוא זה שמשלם את המחיר על בחירות של אחרים וטעויות של הממשלה. בלי לנקוט צד ובלי האשמות, אנחנו מצליחים להכיר את הסיפורים האנושיים מכל הצדדים, וגם ללמוד קצת על תרבות אחרת ושונה לחלוטין שכל כך רחוקה מאיתנו, למרות שפיזית היא כל כך קרובה.
את הספר סיימתי בערב שבת ב2 בלילה, פשוט הייתי חייבת לדעת איך הכל יסתיים. אני מודה שקצת נעצבתי שהסוף לא היה הפי-אנד לחלוטין כמו שקיוויתי, אבל בסופו של דבר זה רק הפך את הספר למשקף-מציאות עוד יותר.

פשוט לכו תקראו. ועל הדרך, גם את הספר הקודם של עינת למבוגרים – “רוחות טובות”.

 

מרץ 2021 | 282 עמ’

כתיבת תגובה