כמיהה [די אהבתי]

כמיהה

כמיהה / טרייסי וולף

הסקירה תכיל ספוילר מינורי שמתייחס ל”סוד” שהגיבורה מגלה על המקום שאליו היא מגיעה, שמקביל בערך לספוילר שהארי פוטר מגלה שהוא קוסם. הספוילר הזה יופיע בערך בכל ביקורת ופרסומת אפשרית על כמיהה אז זה לא ממש ספוילר, אבל אני כן מזהירה מראש.

על מה הספר?

גרייס בת ה17 מאבדת את הוריה בתאונת דרכים איומה. היא נשארת לבד לחלוטין, וכשהיא מסיימת את הסמסטר היא עוברת לגור עם הדוד שלה פין באקדמיית קטמיר שאותה הוא מנהל. רק ש… האקדמיה נמצאת באלסקה הקפואה, האנטיתזה לסן דייגו שטופת השמש שממנה גרייס מגיעה. אבל זה לא הדבר הכי גרוע. למרות שבת דודתה מייסי עושה הכל כדי לסייע לה, כבר ביום הראשון גרייס נתקלת בעוינות חברתית, והיא מרגישה ששומרים מפניה הרבה מאד סודות. מה כולם מסתירים ממנה?

מה חשבתי עליו?

קודם כל – הסוד שכולם שומרים מגרייס זה שקטמיר היא אקדמיה ליצורים על טבעיים כמו ערפדים ואנשי זאב. המנהל מתכנן לספר לה את זה אחרי שהיא תישן ותרגע מהנסיעה, אבל כל פעם קורה לגרייס משהו אחר והם יודעים שגם ככה יהיה לה קשה לעכל את האמת, אז זה נדחה עד שגרייס מגלה את זה רק סביב עמוד 300 (!!!).

“את יכולה להתעופף בחדר או משהו?”
“כדי להוכיח שאני לא עובדת עלייך?” היא שואלת ומרימה גבה.
“אולי.” בהחלט.
“לא, אני לא יכולה להתעופף בחדר.”
“למה לא?” אני מאוכזבת, משום מה.
“את יודעת שזה לא ספר, זאת המציאות, כן? ודברים כאלה לא קורים.”
“נו, אז איזו מין מכשפה את, אם את לא יכולה לעשות כל מה שבן אחת עשרה יכול?”
“כזאת שהיא לא פרי דמיונה המבריק של ג’יי קיי רולינג.”

אני יודעת שהרבה פעמים הסוד נשמר מהגיבור הראשי כדי לבנות מתח סיפורי וזה מרגיש מאולץ, אבל פה זה דווקא טופל בצורה טובה בעיני.

העלילה היתה טובה ומותחת ונשארתי ערה בלילה כדי לסיים את הספר. הספר הוא פנטזיה רומנטית לנוער בוגר, במלוא מובן המילה. הספר מרגיש כמו הומאז’ לדמדומים (ואולי גם לזאבים של גרייס), וגם מתייחס בצורה מפורשת ליצירות ספרותיות וטלוויזיוניות מהתחום: יומני הערפד, דמדומים, דרקולה, הארי פוטר. יש בספר הרבה מאד קלישאות מהז’אנר הזה של הספרים, אבל הספר גם מאד מודע לעצמו ויש בו גם הומור.

כשאני מבינה את זה, אוזל לגמרי מעט החמצן שהצלחתי להכניס לריאות בגבהים האלה. וזה מכעיס אותי עוד יותר. כי באמת מתי בדיוק הפכתי לגיבורה של רומן למתבגרים? התלמידה החדשה שנדלקת על הבן הכי לוהט, הכי מבוקש בבית הספר? זה דוחה. וזה לא הולך לקרות.

אז כן, תוך 5 פרקים גרייס פוגשת את שני החתיכים הכי מבוקשים בבית הספר: פלינט השרירי, החייכן, הפופולרי, שמרגיש קצת too good to be true, וג’קסון – החתיך עם הזוויות החדות, הגותי לובש-שחורים, המפחיד, שכבר על ההתחלה מפחיד את גרייס, אבל גם מושך אותה. אה כן, ותנחשו איזה יצור על-אנושי הוא. בהתחלה גלגלתי עיניים על המשולש אהבה הנרקם פה אבל מהר מאד זה הלך לכיוון קצת אחר.

בספר יחסית אין הרבה דמויות. כלומר, יש כמה דמויות משניות כמו מורים או החבר של מייסי והחברים של ג’קסון, אבל אנחנו בקושי יודעים עליהם משהו. אני חושבת שהדמות שהכי אהבתי היתה מייסי, בת הדודה. היא פשוט נפלאה, והיה ממש כיף לקרוא כל סצנה איתה. ג’קסון מהרגע הראשון היה מפחיד מדי, פלינט היה מטריד מדי, ליה היתה מוזרה מדי, קאם היה פאתטי מדי. נראה איך בהמשך הסדרה הדמויות יתפתחו (או שלא?).

העולם בספר היה דווקא ממש מעניין, וגם הטירה של האקדמיה נשמעת כמו מקום מרתק, במיוחד הספריה המ-ע-ל-פ-ת שהלוואי והיתה מקום אמיתי שהייתי יכולה לבקר בו.

אני יכולה להגיד שהטוויסט בסוף לגבי זהות ה”נבל” לא היה ממש מפתיע אבל זה לא הפריע לי. מצד שני הספר מסתיים בקליף-האנגר מטורף ממש, אז מזל שמתרגמים כבר את הספר השני.

מה פחות אהבתי?

בגדול, כולם מגדירים את כמיהה בתור דמדומים החדש. לא קראתי דמדומים ולא ראיתי את הסרטים אבל שמעתי עליהם המון ואני יודעת שהקהל מתחלק בין מעריצים לשונאים. הרבה מהביקורת על דמדומים נוגעת בכך שהגיבורה היא מאד סתמית והקהל לא אוהב אותה. בנוסף, הביקורת על דמדומים מתייחסת לעובדה שיש שם זוגיות רעילה מאד. אז כאן גרייס היא לא חסרת ייחוד, יש לה אופי טוב ועמוד שדרה והיא אחלה גיבורה. מצד שני, גרייס נופלת לרגליו של ג’קסון בצורה קצת מעוררת רחמים בעיני, כשהם מכירים בקושי כמה ימים. בפרקים האחרונים (פרקי הבונוס של נקודת המבט מצד ג’קסון) יש לזה איזשהו התחלה של הסבר שכנראה נקבל עליה עוד מידע בספרים הבאים אז אני מקווה שזה יהיה הסבר טוב.

“אז תראה לי,” אני לוחשת. “תן לי את מה שאני מבקשת.”
עיניו מתכהות, אישוניו מוגדלים לגמרי. “אם את לא מתכוונת לזה, אל תגידי.”
“אני מתכוונת לזה. אני צריכה אותך.”

אמרו לי שבדמדומים יש זוגיות רעילה, ובכמיהה עוד לא לגמרי החלטתי איך הזוגיות. ג’קסון ופלינט כן מנסים מאד להחליט בשביל גרייס מה טוב לה וזה מעצבן. זה מתאזן בכך שגרייס מתעקשת לא להקשיב להם והיא עושה מה שבא לה, אבל גברים לא אמורים להחליט ככה על בנות הזוג שלהם, גם אם המטרה היא להגן עליהן. אז זה כנראה יותר טוב מדמדומים, אבל עדיין קצת מעצבן אותי.

שורה תחתונה?

הספר הוא תוספת מבורכת לפנטזיות רומנטיות לנוער בוגר, במיוחד למי שאוהב דרמות תיכון עם ערפדים. אני חושבת שהוא מאד יתאים למי שאהב את “המשך הלאה” שגם הוא דרמת תיכון עם קסמים וערפדים ורומנטיקה, רק ששם הזוגיות היא להט”בית וכאן סטרייטית. נהניתי לקרוא את הספר, אבל הייתי נהנית יותר אם היתה בו זוגיות יותר עמוקה שלא מבוססת על משיכה מינית והיכרות של יומיים, ובלי נסיון שליטה מצד הגבר (גם אם הכוונות טובות).

טריגרים ותכנים רגישים

אלימות ומוות: אובדן הורים, יתמות. התמודדות עם מוות ואובדן. פציעות ברמות שונות, ומצבי סכנה.
מיניות: יש בספר לא מעט סצנות של מזמוזים עם תיאורים ארוכים של נשיקות לוהטות ונשיכות. בספר הנוכחי זה עוצר שם ולא מגיע לשלב של הורדת בגדים.
שונות: הקאה.


הוצאת כנפיים | 520 עמ’ | תרגום: שרה קרן | ינואר 2024


רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר עברית לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks22 באתר עברית.

כתיבת תגובה