כי אני אוהב אותך / גיום מוסו
ליילה בת החמש נעלמת, ואף אחד לא מצליח לאתר אותה. ההורים שלה מתפרקים. אמא שלה, ניקול, מבינה שליילה כנראה מתה. אבא שלה, מארק, לא מאבד תקווה, אבל אחרי שלוש שנים עוזב את הבית. שנתיים אחרי זה, זמן קצר אחרי כשמארק וניקול נפגשים שוב באקראי, ליילה חוזרת. בריאה ושלמה כביכול. מארק מנסה להבין מה קרה בשנים האלו, אבל מגלה רק יותר ויותר שאלות.
במקביל למארק וניקול, אנחנו מתוודעים לעוד שלוש עלילות שמתחברות ומצטלבות עם דרכי המשפחה: איווי, נערה ממשפחה מפורקת שרוצה לנקום, אליסון – בת עשירים מפונקת ומרדנית שמכורה לסמים ופפראצ’י, וקונור – החבר הכי טוב של מארק.
האמת שאני קצת אמביוולנטית לגבי הספר.
מצד אחד, רובו כתוב טוב. מצד שני, יש בו לפעמים יותר מדי שלוש נקודות וזה ממש הפריע לי.
מצד אחד, העלילה מרתקת. מצד שני, היא כל הזמן נקטעת לטובת פלאשבקים שכתובים כקטעים-קטעים של ציר זמן או קטעי עיתונות, מה שנותן הרגשה של ספר שמורכב מטלאים.
מצד אחד, התעלומה מותחת. מצד שני, התעלומה נדחקת לצד כשרוב הספר בכלל מדבר על איווי, אליסון, ניקול וקונור (החבר של מארק).
מצד אחד, זה מוגדר כספר מתח. מצד שני – הפלאשבקים לילדות ולעבר של שאר הגיבורים, בנוסף לפתרון התעלומה, הופכת את הספר בעיני יותר לסיפור אנושי, דרמה ופרוזה, ופחות ספר מתח.
מצד אחד, הסוף יהיה יפה ומרגש למי שלא מצפה לספר מתח אלא ל”סיפור אנושי מטלטל” כפי שמוגדר בגב הספר, מצד שני, הסוף היה בעיני פחות מספק למי שאוהב ספרי מתח בלשיים.
בקיצור, בואו לספר עם ראש פתוח, הוא יותר ספר פרוזה מרגש וסוחט רגשות מאשר ספר מתח, ואז כנראה תהנו.
כנרת זמורה דביר | 256 עמ’ | מאי 2021 | תרגום: שי סנדיק
—
תכנים רגישים וכו’ –
אין בספר תכנים מיניים, אבל בהחלט טריגרים סביב אובדן ילד/ה, התמודדות עם משברים, הישרדות, נסיונות התאבדות ועוד.
נ.ב. יש טעות בתקציר – כתוב “כעבור חמש שנים, ליילה נמצאת באותו מקום שבו ראו אותה לאחרונה. היא בת חמש אבל למרבה הפלא, אינה מוציאה מילה מפיה.”, מה שגרם לי לחשוב שאם היא נשארה בת 5 למרות שעברו 5 שנים אז כנראה יש כאן בספר מימד על-טבעי. אבל זו סתם טעות, אולי של תרגום, כי כשהיא חוזרת היא בת 10.