חולצות אדומות / ג’ון סקאלזי
על מה הספר?
מכירים את זה שאתם צופים בסדרת אקשן גנרית (סדרות משטרה, סדרות מדע בדיוני בחלל וכדו’), ותמיד יש שם דברים שגורמים לכם לגלגל עיניים? למשל שהגיבור אף פעם לא נפגע, מקסימום נשרט, גם אם עשרה תוקפים יורים בו? או שברגע שהגיבור יוצא מהמחסה ויורה באוייב הוא יפגע בו ישר ביריה הראשונה? וכמובן שאיכשהו תמיד הגיבורים שורדים ורק מי שסביבם ימות? ואז אתם לא באמת במתח כי אתם יודעים שלא יקרה שום דבר לגיבור…
“חולצות אדומות” הוא ספר סאטירה שבא לצחוק בדיוק על העלילות הקלישאתיות והנדושות האלו, של תסריטאים שלא משקיעים מספיק.
מה חשבתי עליו?
הספר מתחיל עם עלילה נחמדה ומשעשעת במקצת, שלא לגמרי ברור בהתחלה לאן היא הולכת, ואז לוקח אותנו ברכבת הרים לעלילה מטורפת, פרועה ומצחיקה במיוחד עם הרבה מאד מודעות עצמית. באמת שצחקתי בקול כמה וכמה פעמים.
המושג ‘חולצות אדומות’ מתייחס לדמויות משנה בסדרות טלוויזיה שמופיעות לפרק אחד או מספר פרקים רק כדי למות לאחר מכן בשביל ליצור דרמה ומתח לצופים. הם יותר מסתם ניצבים – יש להם שם ורקע לדמות – אבל הם פחות מדמויות משנה אמיתיות וקבועות מכיוון שהן מופיעות לזמן קצר בלבד. זה נפוץ במיוחד בסדרות מד”ב עתירות אקשן ופיצוצים, והמושג גם נוצר במקור בגלל הסדרה “מסע בין כוכבים” ששם כמעט תמיד השחקנים האלו לבשו חולצה אדומה.
בספר “חולצות אדומות”, הגיבורים הראשיים של העלילה הם ה”חולצות האדומות” שבספינה – אותם אנשי צוות זוטרים שנמצאים בסכנת מוות תמידית בניגוד לגיבורים. באיזשהו שלב הספר ממש הזכיר לי את הספרים של יואב בלום שאני מאד מאד אוהבת – היכולת לקחת רעיון ולפתח אותו למיליון כיוונים משוגעים ומקוריים יחד עם הומור ושנינות ודמויות שכיף לאהוב.
הספר מסתיים בשלושה סופים: גוף ראשון, גוף שני (תרתי משמע, לפחות בעברית), וגוף שלישי – שלושה סופים שסוגרים את הקצוות בעלילה בצורה מקסימה (אם כי פחות אהבתי את צורת ההגשה של הסוף הראשון).
שורה תחתונה
ספר מעולה, הומוריסטי, מקורי, עם מד”ב קליל מאד. אהבתי מאד.
תוספת עריכה: השבוע – יולי 2024 – קראתי את הספר פעם שניה אחרי שרציתי לעשות את זה כבר הרבה מאד זמן. אפילו לא זכרתי כמה שהוא טוב, והצלחתי לצחוק בכל המקומות שוב. עדיין ממליצה עליו!
טריגרים ותכנים רגישים
כל מיני פציעות ומיתות משונות ומזעזעות, דמות בתרדמת.
אין סצנות מיניות מפורשות. אבל יש הרבה בדיחות גסות ומיניות.