המושכת בחוטים / אופיר פורמן

על מה הספר?

לואי בן העשר חי בעולם הרגיל שלנו, עד שיום אחד הוא מגלה שכל מה שחשב הוא שקר. הוא בכלל לא בן אנוש אלא דרואיד, ולא סתם דרואיד אלא יורש של חברי המסדר הסודי. הוא חוזר עם אמו לעולם הדרואידים והוא נשלח לבית הספר שבו הוא ילמד את יסודות הכישוף ושאר ההכשרה הבסיסית לדרואידים, כולל הכשרה סודית לחברי המסדר. בדרך הוא פוגש חברים לחיים ומתחיל להכיר לעומק את העולם בו נולד אך לא ידע על קיומו. בנוסף, הוא מנסה לגלות את האמת על היעלמותו של אביו אותו חשב למת.

מה חשבתי עליו?

המושכת בחוטים מזכיר את הארי פוטר ושאר ספרי הז’אנר: נער בתחילת גיל העשרה מגלה שהוא לא מי שהוא חשב, והוא מצטרף לבית ספר חדש בו הוא לומד הכל על העולם שסביבו. אך בניגוד להארי פוטר וספרים נוספים – אין בספר כמעט נבלים ישירים, מלבד סצנה אחת שבה לואי אפילו לא משתתף בעצמו. רוב הספר מספר על ההתמודדות של לואי עם העולם החדש, הניסיון לרכוש חברים, ותהליך ההיכרות עם המסדר.

אופיר פורמן התחילה לכתוב את סדרת המושכת בחוטים כבר בגיל תשע והוציאה את הספר הראשון כשהיתה נערה, אך כעבור מספר שנים הבינה שהספר שהוציאה טעון שיפור. היא לקחה עריכה ספרותית ושכתבה הכל מחדש, והוציאה אותו הפעם כמו שצריך. הספר הופק היטב – יש הגהה מסודרת, עימוד יפה וראשי פרקים מעוצבים וגם כריכה מקסימה. הספר נחמד והחברים של לואי בהחלט מרכיבים חבורה מכובדת ומגוונת (וגם שוויונית: שלושה בנים ושלוש בנות).

מה פחות אהבתי?

למרות שבאמת באמת רציתי לאהוב את הספר, ואני אוהבת ספרי נוער מהז’אנר הזה, היו בו הרבה דברים שהפריעו לי. למשל –

“המושכת בחוטים” מתחיל בלואי כדמות ראשית אבל אז מתפזר בהדרגה לדמויות נוספות. בניגוד לספרים אחרים שבהם ריבוי נקודות מבט מובא בפרקים נפרדים, כאן לפעמים הפוקוס עובר מדמות לדמות ממש באמצע פרק או באמצע קטע וזה הרגיש מאד מפוזר ומבלבל. בנוסף, הניסיון לתת לקורא חווייה מלאה של שש דמויות שונות נתן הרגשה שהספר הוא מקבץ אקספוזיציות על חשבון העלילה והעולם שמעבר למסדר. במקום לשמוע עוד על חוויית הלימודים והשיעורים השונים, על חגים נוספים, על דמויות משנה שאינן חברי מסדר או אפילו על המורים – אנחנו מקבלים שידורים חוזרים כפול שש של כל שלב חשוב בתהליך של חברי המסדר. זה היה מעייף ומרח מאד גם את רגעי השיא.
בעיה נוספת בכתיבה היתה שהיא היתה בשפה די גבוהה – משהו שעבר בקלות כשאנחנו היינו ילדים אבל פחות מקובל אצל רוב הנוער הצעיר של 2023. באופן כללי הדמויות לא התנהגו ולא דיברו כמו בני גילם. כמעט אף ילד בן 10-11 לא אומר “ללא צל של ספק” כשהוא מדבר עם חברים, וגם לא משפטים עמוקים כמו “החיים בלתי צפויים. צריך לעבוד קשה ולהתמודד עם כל ההפתעות שהם מספקים לנו”. באופן כללי גם הכתיבה היתה מאד למבוגרים, עם הערות ביניים של הסופרת שקוטעות את העלילה ולא ממש מקובלות בספרות לנוער צעיר (כמו בעמ’ 215, למי שיש לו את הספר) אלא בעיקר בספרות מבוגרים.
לא הצלחתי להבין ולהתחבר לחלק מההתנהגות של הדמויות. הילה (כן, יש בספר דמויות בשם הילה ויעל, לצד כל השמות הלועזיים כמו לואי, פיטר, תרזה ודון. זה מוזר) כל הזמן בוכה כשמדברים על נפילי המסדר, ככל הנראה כי זה מתנגש עם האמונה הדתית שלה (כל העניין לא מספיק ברור וגם למה להכניס ענייני אמונות דתיות לספר נוער צעיר), ולואי מחליט לא לספר לחברים שלו את האמת על העבר שלו כי הוא חושש מהתגובה שלהם (לא הבנתי למה לחשוש) וכל הזמן בוכה שהוא מוזר ושונה מאחרים (די להתקרבן, לואי).
היו הרבה הסברים על העולם שהרגישו לי לא מספיק הגיוניים. למשל – למה לואי צריך למצוא את חברי המסדר האחרים בלי שיגלו להם מראש מי הם, וכל זה סביב דדליין לחוץ מאד עם איום שאם הם לא ימצאו אחד את השני בזמן אז אוי ואבוי – וכל זה כשהאחראיים על המסדר יודעים בדיוק מי הילדים היורשים? ההסבר שנכתב בספר לא באמת סיפק אותי. ואם חברי המסדר נבחרים בכל דור, וזה עובר במשפחה, מי אוכף את זה שבכל משפחת-יורשים גנטית אכן יוולד בן או בת בדיוק בשנה הנכונה, וגם מהמין הנכון (כי צריך בן ובת לכל אלמנט)?
יש כל מיני נקודות שהוזכרו בספר אבל התעלמו מהם בהמשך. למשל – בחדר של לואי יש ילד בשם מוריי שפשוט נעלם מהעלילה באמצע הספר (גם בהארי פוטר יש דמויות משניות כמו דין תומאס או לוונדר בראון אבל הן ממשיכות לצוץ לאורך הספר הראשון). דוגמה נוספת – המדריך שמקבל את התלמידים מזהיר אותם לגבי העוצר הלילי, אבל זה ממש לא עוצר את לואי וחבריו מלשוטט בלילות באופן חופשי מאד בלי להתייחס לעוצר.

בסופו של דבר אני יודעת שהרבה בני נוער כן נהנו מהספר. אין ספק שיש בספר עולם מפותח ומעניין שיש בו פוטנציאל מצויין לספרי ההמשך ולהתקדמות של לואי וחבריו בלימודי המסדר ובגילוי הסוד מאחורי היעלמותו של אביו של לואי. יכול להיות שבגלל שאני רואה את הספר בעיניים של מבוגרת יש הרבה יותר דברים שמפריעים לי – אז קחו את הסקירה בעירבון מוגבל, ואולי עדיף לשאול נוער שהם קהל היעד של הספר.

טריגרים ותכנים רגישים

בתחילת הספר מוזכר המוות של הקוסם מרלין והיחשפות לגופה שלו (הוא נראה כאילו הוא ישן, אין פירוט גרפי). אך מלבד סצנה אחת או שתיים של סכנה שאולי תפחיד ילדים רגישים מאד – אין בספר תכנים אלימים או גרפיים שלא תואמים לגיל. הספר מתאים פחות או יותר מגיל 10 ומעלה (ואפילו קודם אם הילד ברמת קריאה גבוהה).

הוצאה עצמית | מאי 2023 | 380 עמ’