הלכי יער – קראג משנה צורה / קטיה ברנדיס
על מה הספר?
קראג הוא הלך יער – הוא יכול לשנות את צורתו מפומה לנער ובחזרה. הוא חי עם בני משפחתו, גם הם פומות משנות צורה, אך בגיל 11 הוא מחליט שהוא רוצה לחיות בעולם בני האדם – ונפרד ממשפחתו. הוא מתחזה לנער שאיבד את זכרונותיו, ומאומץ על ידי משפחת רלסטון, בה הוא סובל מידי “אחיו” הגדול ו”אחותו” הקטנה – כאשר לאף אחד אין מושג מה ומי הוא באמת.
יום אחד, בגיל 13, הוא מגלה שיש עוד הלכי יער כמוהו, ולא רק זה – אלא שיש להם בית ספר מיוחד עבורם, פנימיה שבה הם לומדים כל מה שצריך כדי להיות הלך יער. קראג מצטרף לפנימיה, מכיר חברים חדשים, ולומד על היכולות שלו – אך נאלץ גם להתמודד עם חבורת הלכי יער זאבים שמתעבים אותו, מורה קשוח במיוחד, ומנטור שיש לקראג הרגשה לא כל כך טובה לגביו…
“קראג משנה צורה” הוא הספר הראשון בסדרת פנטזיה לנוער שהצליחה מאד בחו”ל וקיבלה דירוגים גבוהים מאד בGoodReads.
מה חשבתי עליו?
הספר היה מאד נחמד, ומאד מתאים לנוער שחובב את הז’אנר. הוא נצמד לכללי הז’אנר לנוער הצעיר: גיבור בתחילת גיל העשרה שמצטרף לבית ספר חדש, רוכש חברים, מתמודד עם אויבים, ומתבגר תוך כדי… חלק מהדברים נסגרים בספר הראשון אבל הוא בהחלט לא נותן תשובות להכל ומשאיר לנו טעם של עוד לספר הבא. ממה שראיתי, יצאו בסדרה בחו”ל שישה ספרים – אני לא יודעת אם מתוכננים עוד או שהספר האחרון נותן סיום מספק.
העולם של הספר מקורי ויפה – אהבתי במיוחד את פירוט השיעורים שיש בבית הספר שמתייחסים לצדדים שונים של “מה זה להיות הלך יער”, וגם את העובדה שכל אחד הוא חיה שונה והם צריכים להסתדר יחד, גם אם בטבע מדובר בחיות טורפות ונטרפות. אהבתי גם את הדמויות השונות בספר ואת האופי הייחודי של כל אחת, שהושפע ישירות מהחיה שהיא היתה, כמו הולי הסנאית הקופצנית והשובבה. בתחום הזה היתה הרבה מקוריות ומחשבה.
פחות אהבתי שהיו כמה דברים פחות אמינים בעיני, כמו העובדה שבגיל 11 קראג פשוט נוטש את המשפחה שלו כי עולם בני האדם נראה לו מגניב, או שהוא לא יודע שיש עוד הלכי יער חוץ מהמשפחה שלו (איך הוא חושב שההורים שלו נפגשו? ולמה ההורים שלו לא אמרו לו כלום אף פעם?). אבל אלה דברים קטנים יחסית, וסה”כ הספר באמת היה מהנה.
טריגרים ותכנים רגישים
הספר מתאים בערך מגיל 10 ומעלה, כמו שאר הספרים בסגנון הזה.
בספר אין מיניות, יש טיפה התאהבות ברמת דפיקות לב – לא מעבר לזה. כשהם משנים צורה הבגדים נושרים מהם אז מוזכר שהם עירומים אבל הכל בצורה מאד עדינה ולא מפורטת – אלא יותר בהקשר של “אני לא יכול לשנות צורה עכשיו כי אין לי בגדים”.
יש מעט אלימות – בעיקר קרבות בין חיות משנות צורה, או בריונות של ילדים. גם פה, תואם גיל.
יש מעט קללות כמו “מחורבן”. ויש משפט בודד שמישהו מספר שהבן שלו לקח סמים.
יש מקום אחד קצת קשה שבו מישהו מתאר שאשתו והבת שלו היו גם משנות צורה ונתפסו ע”י צייד שהרג אותן ופשט את העור שלהן. זה בעיני באמת החלק הכי קשה בספר, אבל כנראה שלילדים הוא לגמרי יעבור מעל הראש ומי שיקח את זה קשה זה אנחנו המבוגרים שמסוגלים לדמיין מה זה לאבד בן/בת זוג וילד/ה.
הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים | תרגום: תמי לימון | 288 עמ’