מפעל הבובות / אליזבת מקניל

על מה הספר?

אייריס בת ה21 עובדת עם אחותה התאומה רוז במפעל בובות, בו הן מייצרות בובות קטנות לצרכים שונים – מציירות להן את הפנים ותופרות את הבגדים. העבודה קשה והמעסיקה תובענית, אבל אייריס ורוז זקוקות לכסף כדי לפרנס את הוריהן. יום אחד, מזדמנת לאייריס הזדמנות מושלמת: לעזוב את העבודה ולהפוך למודל ציור ללואי, אחד הציירים בעיר. היא תקבל בתמורה תנאים מצויינים, אבל תצטרך לנטוש את אחותה שתמשיך לעבור בתנאים מחפירים וקשים, וגם ההורים שלה לא מקבלים בעין יפה את העבודה החדשה שנחשבת בעיניהם כמשפילה ולא מתאימה לבת נוצרית חסודה.

בעוד אייריס מסתגלת לחייה החדשים ולהזדמנות להגשים את החלומות שלה, עוקב אחריה סילאס – רווק בודד שעוסק בפחלוץ חיות למגוון שימושים, מקישוט לכובע ועד מודלים דוממים לציור. סילאס נתקל באייריס במקרה ומתאהב בה. היא מזכירה לו את אהבת ילדותו, ומחליט שהיא תהיה שלו בכל מחיר.

מה חשבתי עליו?

הכתיבה של הספר מעניינת והסיפור קולח. העלילה נעה בין שתי נקודות המבט – סילאס ואייריס, שכל אחד רואה את המציאות אחרת לגמרי. זה אחד הדברים שהכי אהבתי בספר – הצורה בה אותה סצנה נראית מנקודות מבט שונות. סילאס רואה עצמו כגבר מכובד, נורמטיבי, אוהב ומוכשר מאד – וחולם על תערוכה שלמה על שמו. אייריס ואחרים סביבה רואים את סילאס כגבר בעל מראה לא נעים, ואמן סביר אך לא יוצא דופן. סילאס בטוח שאייריס מרגישה כלפיו מה שהוא מרגיש אליה, ומפרש כל תגובה שלה בצורה מעוותת כדי שתתאים לפנטזיות שלו, אבל אייריס אפילו לא זוכרת שהיא נתקלה בסילאס, בקושי זוכרת את שמו. 

לו רק אייריס באה אליו. לו רק באה כשהזמין אותה לחנותו, כששלח לה כרטיס לתערוכה. הכול היה נראה אחרת. לו רק [ספוילר] לא היתה מקניטה אותו, אלא צועקת לצדו ואוחזת בידו. הוא בסך הכול רצה להיות חבר שלהן. ובאמת, הן יכולות להאשים רק את עצמן. (עמ’ 292)

הספר שם דגש גדול מאד על המשמעות של אישה בחיים בהם היא נחשבת לא יותר מפועלת פשוטה, זונה או מודל לציור – ולא אדם בפני עצמו. האם אישה יכולה להיות ציירת מפורסמת? האם היא מסוגלת להיות עצמאית? איך היא צריכה להתנהל בעולם של גברים והאם היא צריכה להיות תלויה בגבר שיציל אותה? אהבתי מאד גם רמזים מטרימים על אהבה ופמיניזם שעלו במהלך הספר והתנקזו בסוף לחיים של אייריס.

“אולי תצייר רק את המלכה. בלי גיז’מאר.”
“מה?” אומר לואי, והיא מבינה שהפריעה לו. “אבל איך נדע שמדובר בסצנת ההצלה?”
“למה זה חשוב?” שואלת אייריס. “אתה יכול להראות את הסבל ואת התקווה, את האהבה שהיא חשה במקביל לייאוש – זה לא מעניין יותר?” (עמ’ 120)

למרות שהספר מוגדר כ”מתח” לפי ההוצאה, מדובר ברומן היסטורי שנע בין כמה מערכות יחסים: האהבה של אייריס לאחותה, הקשר שנרקם בין אייריס ללואי הצייר, והאובססיה החד צדדית של סילאס כלפי אייריס. 

“אני רוצה לצייר את דנטה ואת ביאטריצ’ה. אולי דנטה מתאבל שנה אחרי מותה של ביאטריצ’ה.”
לואי מושך באפו. “אני לא אוהב את הסיפור הזה. איך דנטה יכול לאהוב אישה עד סוף ימיו – אפילו להזניח את אשתו למענה – אחרי שראה אותה רק פעמיים? האהבה החצרונית הזאת נמאסה עלי. […] הרגשות האלה לא אמיתיים. אייריס הסבה את תשומת ליבי לעניין, ומאז אני חושב עליו. כל סיפורי האהבה האלה עושים אידיאליזציה שאין לה שום קשר למציאות.” (עמ’ 156)

אם אתם אוהבים רומנים היסטורים, קחו בחשבון שבספר הזה יש גם חלקים לא קלים ודי מזעזעים – בעיקר המחשבות המעוותות של סילאס שיעוררו בכם חלחלה, ויש גם שתי סצנות פחלוץ לא נעימות לקריאה. אבל אם תתגברו על זה, מחכה לכם רומן היסטורי יוצא דופן.

טריגרים ותכנים רגישים

אובססיה חולנית וקריפית, מוות, רצח, חטיפה, 2 סצנות פחלוץ, קצת התעללות בבעלי חיים, זנות, חיי עוני ותנאים קשים, מעט התייחסות למין / מעט סצנות מיניות (כולל זנות)

---

כנרת זמורה דביר | 352 עמ’ | תרגום: קטיה בנוביץ’ | ינואר 2023

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר הוצאת כנרת לחצו כאן. לקבלת 15% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר הוצאת כנרת.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.