הטעות הכי גדולה / קמילה פינטונטו

יום אחד, אבא-אריה אמר לגור-אריה שהגיע הזמן שהוא ילמד לתפוס צביה בעצמו. גור-אריה היה שאנן והיה בטוח שהוא יתפוס את הצביה ממש בקלות, אבל בכל פעם הוא נכשל…

לאורך הספר אנחנו רואים איך גור-אריה לומד מהטעויות שלו ומנסה להשתפר: כשהצביה רצה מהר יותר ממנו, הוא דואג להתאמן. כשהצביה מערימה עליו, הוא הולך להתייעץ עם מישהי חכמה ממנו. אבל בכל זאת גור-אריה ממשיך לעשות טעויות, עד ש… ספוילר: בסוף הוא מצליח! אני לא אגלה לכם איך 🙂

הטעות הכי גדולה הוא ספר פשוט חמוד על למידה מכשלונות וחתירה להצלחה. הוא גם ספר שמלמד אותנו לא להיות שאננים ולנסות לחשוב מראש על המכשולים שבדרך במקום לגלות אותם בדיעבד. והוא מלמד גם על חשיבותה של הסבלנות והתהליך להשגת המטרה, שלפעמים הוא ארוך ומתיש, אבל הוא שווה את זה.

הספר מזכיר קצת את משל הצב והארנב – שבו הארנב, מרוב יהירות, היה בטוח שהוא מנצח את הצב בקלי קלות. אבל הצב – בעזרת אורך רוח והתמדה – הצליח בסוף לנצח. רק שכאן בספר, גור-אריה הוא גם הארנב וגם הצב ביחד. בהתחלה הוא מפסיד כי הוא בטוח מדי בעצמו, אבל בניגוד לארנב במשל המקורי הוא עובר תהליך התפתחות של למידה מטעויות.

בתחילת הספר קצת חששתי מהסוף: אם הגור יתפוס את הצביה ויטרוף אותה, זה קצת אלים מדי לספר ילדים. אבל אם הפתרון יהיה שהגור ילמד לחיות בשלום עולמי עם הצביה – זה מסר שרובנו מרגישים שכבר לא רלוונטי למציאות היום. אבל הספר הזה גאוני, וכשהגעתי לעמוד האחרון ממש נהניתי מהסוף החכם שהסופרת מצאה, וגם גורם לנו להבין שההנחות שלנו שגויות לא פחות מההנחות והשאננות של גור-אריה.

הספר מתאים מאד לגיל הגן (ולפעולות בתנועות נוער).

הוצאת סשת | תרגום: טל ניצן | יוני 2024