החדרנית [לא אהבתי]

החדרנית [לא אהבתי]

תגיות:
החדרנית / ניטה פרוס
מולי גריי היא חדרנית פשוטה במלון. יום אחד היא נכנסת לאחד החדרים כדי לנקות ומגלה גופה במיטה – ולא סתם, אלא של אחד האנשים המפורסמים, ואורח קבוע במלון.
מולי היא לא גיבורה רגילה – היא “מיוחדת”. אין בספר שום אבחון רשמי, אבל היא כנראה על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה. היא לא מבינה תמיד סיטואציות חברתיות, סוגי חיוכים, ועוד – מה שהופך אותה לקלה מאד לניצול ותמרון.
הספר מוגדר בכריכה כ”רומן מתח” אבל בעיני זו הטעיה. נכון, יש תעלומת רצח, אבל היא מתחילה רק באמצע הספר, ועד אז בכלל חושבים שמדובר במוות רגיל. עד אמצע הספר, העלילה היא פרוזה-רומן לכל דבר, שמתמקדת בחיים של מולי כחדרנית ובפלאשבקים לעבר שלה עם סבתה. גם כשהתעלומה סופסוף מתחילה, היא לא באמת מותחת בעיני, היא מתקדמת לאט, ומתמקדת יותר במה שקורה למולי וברגשות שלה, וכמעט ולא בחקירת הרצח.
בנוסף, הרגשתי שהדמות של מולי לא עקבית. לפעמים יש לה הברקות ותובנות והיא מסוגלת לעשות דברים מתוחכמים, ולפעמים היא מתנהגת כמו טיפשה אמיתית עם IQ נמוך. גם הדמויות מסביב למולי היו שטוחות לחלוטין בעיני. או טובות או רעות, כמעט אין אמצע ומורכבות.
סוף הספר היה מורכב מ”הפי אנד” שהרגיש לי פשטני ורדוד כמו בספר ילדים. אני מאד אוהבת הפי אנד בספרים, ודווקא ספרים בלי הפי אנד מבאסים אותי, אבל כאן זה הרגיש לי פשוט משעמם, שטחי, בלי שום מורכבות, בלי שום רגש, וגם לא אמין בכלל. בנוסף להפי-אנד היו גם כמה טוויסטים-כביכול, שהרגשתי שנתפרו בצורה גסה מאד רק כדי להוסיף צבע. לא נהניתי מהם ולא התרגשתי מהם.
אני לא יכולה להגיד שזה ספר גרוע – קראתי הרבה יותר גרועים ממנו – אבל לא הצלחתי להנות ממנו. הוא הרגיש לי חסר מעוף וילדותי (“בלשית, עכשיו למדת לקח לא לחשוד סתם באנשים!”), ועטוף בדמויות שרציתי לשנוא אם רק היה לי כוח להקדיש להם מחשבה נוספת. אפילו הדמויות הטובות שאפשר לאהוב היו שטוחות כמו קרטון ולא עוררו בי שום רגש.
מצד שני, אני כנראה בעמדת מיעוט. לספר הזה יש דירוגים טובים והוא הצליח לעורר הייפ די גדול באינסטגרם בחו”ל, אז אולי צריך להגיע עם הציפיות הנכונות, או הטעם הנכון.
כנרת זמורה דביר | תרגום: קטיה בנוביץ’ | מרץ 2022 | 288 עמ’

כתיבת תגובה