הזקיף / לי צ’יילד ואנדרו צ’יילד
פנו דרך לספר החדש בסדרת ג’ק ריצ’ר! והפעם – ג’ק ריצ’ר מגיע לעיירה שכוחת אל, מסתבך במכות, נעצר, מגלה שיש בעיירה תסבוכת רצינית, הוא עובר לצד של המשטרה ומנסה לעזור להם לפתור אותה. בקיצור – בדיוק כמו כל הספרים הקודמים, אבל זה בדיוק מה שכיף בסדרה הזו….
הספר מלא באקשן ומכות, מתח וטוויסטים, תעלומה ופושעים. בניגוד לרוב הספרים שלו – דווקא הפעם ריצ’ר לא יוצר קשר רומנטי עם אף אחת, למרות שיש בסיפור גם שוטרת, גם סוכנת חשאית וגם סוכנת FBI לשעבר!
אחרי שלי צ’יילד הודיע שהוא התעייף מכתיבת ספרי הסדרה, הוא העביר את השרביט לאחיו אנדרו צ’יילד. לא לגמרי ברור לי אם הם כתבו את הספר באמת ביחד או שהשם של לי צ’יילד כתוב על הכריכה רק בשביל הקרדיט והמכירות.
הדמות של ריצ’ר נשארה אותו דבר – הסגנון המוזיקלי האהוב, האופי, התיאור, הרקע, וכמובן מברשת השיניים. מהבחינה הזו לא הורגשה בכלל העברת השרביט, וזה נהדר. מצד שני, כן הרגשתי שהכתיבה עצמה שונה. היו המון נקודות. המון:
“היא ידעה שאישה הקשר שלה יקשיב בלי לקטוע אותה. את השאלות, אם יצוצו כאלה, הוא ישמור לסוף דבריה. הוא ינתק. ואז תהיה המתנה. לגזר הדין. להמשיך. או לחדול. סיכוי לקרב. או אסון.” (עמ’ 33)
או למשל –
“הוא הבחין בתנועה על הגג. קרוב לעמוד עם האותיות. ראש הופיע והתרומם באיטיות. אישה. לבושה בשחור. שיער אדום. הוא כבר ראה אותה. אתמול. בצד השני של הסמטה, לפני שהרימה את החבר המעולף שלה למושב האחורי של הטויוטה.” (עמ’ 80)
ניסיתי לדפדף קצת בספרים אחרים מהסדרה שיש לי בבית וראיתי שגם לפעמים יש הרבה נקודות אבל לא זכור לי ברמה כזו. זה מתאים אולי לדיבור חד וחותך של יוצא צבא – אבל לא לדיבור של דמויות אחרות או לתיאורים של סצנות, זה ממש ממש שיגע אותי בזמן הקריאה.
אבל חוץ מהכתיבה, הוא היה ספר סטנדרטי בסדרה. לא הכי טוב, לא הכי גרוע, משהו באמצע, ספר כזה שקונים כי אנחנו כבר מכורים לסדרה והיא כיפית אז למה לא…
אגב, את הספר יצא לי לקרוא ממש כמה ימים אחרי שצפיתי בסדרה “ריצ’ר” שיצאה לא מזמן, והיא פשוט נהדרת. היא מבוססת על הספר “כסף קטלני” (הראשון בסדרת ג’ק ריצ’ר), ואמנם יש קצת שינויים מהספר (בגדול כנראה לא הרבה) – אבל בהחלט נאמנה לחלוטין לדמות של ריצ’ר ולרקע שלו בסדרת הספרים, ואני ממש ממליצה עליה לכל חובבי ריצ’ר.
כנרת זמורה דביר | אפריל 2022 | תרגום: אביגיל בורשטיין | 320 עמ’