הבית של הלב / איילת הלפרין קייטס

על מה הספר?

בגיל שלושים וחמש, אחרי חמש עשרה שנות נישואין וחמש בנות, איתיאלה רוצה להגשים חלום ישן – לטוס עם שתי חברות מהילדות להופעה של הבקסטריז בויז בארצות הברית. הטיסה והגשמת החלום, אחרי שנים בהן איתיאלה ויתרה על עצמה לטובת הסביבה, מציפה את המטען הרגשי שהיא סוחבת. החופשה היא הזדמנות עבורה לנסות פעם אחת לחיות כמו שהיא רוצה, לנסות ולהעז, וגם להגשים חלומות ישנים – בתקווה שבסוף המסע היא תחזור עם תשובות לעצמה.

מה חשבתי עליו?

קודם כל נתחיל בדברים הטובים: הכתיבה של הספר נהדרת, זורמת. הספר עובר הלוך ושוב בין העבר להווה ולאט לאט נרקמת תמונה שלמה של החיים של איתיאלה.

גם הדמויות סביב איתיאלה מעולות, מוריה הדתיה הנשואה ששלמה עם עצמה ושחף החילונית הרווקה, שנותנות לאיתיאלה את האיזון שהיא צריכה. הדמויות של מוריה ושחר היו טובות בעיני והצליחו להפתיע כל אחת בדרכה, במיוחד בסצנות שהן לא התנהגו בצורה סטריאוטיפית.

היו בספר סצנות קלילות ומשעשעות לצד סצנות מרגשות, ואני חושבת שהרבה מהקהל יוכל להזדהות עם חלק מהדברים שקורים בספר. אני הזדהיתי במיוחד עם איתיאלה שמרגישה לפעמים שהיא עייפה וקורסת מכל העומס. למשל הקטע הנהדר הבא:

עדן מסתכלת על השיער שלי. אני מתכננת לחדש את הגוונים כבר שנה ולא מגיעה לזה. ואם אני כבר כן מגיעה לזה, אני מחליטה לעשות משהו אחר בשלוש השעות היקרות האלה מתוך רשימת המשימות הבלתי נגמרת שממתינה לי. אבל בסוף אני סתם יושבת על הספה ולא עושה כלום כי כל הסעיפים ברשימה כמו צורחים עלי, אני הכי דחוף! לא, אני הכי דחוף! ואז כל מה שבא לי לעשות זה לקמט את האמ-אמא של הרשימה הזו ולברוח.

בנוסף, הרבה דברים בספר ידברו במיוחד לבני הגיל של איתיאלה (כמוני) שגדלו בתקופה דומה. אפילו שמות הפרקים הם שמות של שירים שגדלנו עליהם בשלבים שונים של החיים.

חשוב לי לציין שלמרות שהספר יצא באופן עצמאי – כלומר בלי “גב” של צוות מנוסה מאחוריו – ההפקה שלו מצויינת, וזה לא מובן מאליו.

מה פחות אהבתי?

בתחילת הספר הזדהיתי עם איתיאלה – עם הקושי של האימהות והשגרה השוחקת. אבל ככל שהתקדם הספר, הפסקתי להבין או להזדהות איתה. הבנתי את המצוקה – אבל לא את הבחירות שלה. איתיאלה עוברת בצורה חדה מאדם שמאד מרצה אחרים (בעלה, אמא שלה) לטיפוס שעושה אך ורק מה שהוא רוצה – אבל במציאות חיינו אנחנו לא אמורים לעשות רק מה שבא לנו, יש עוד נתונים ואנשים שצריך להתחשב בהם. בשם הגשמת החלומות היא עושה דברים שבעיני היא לא אמורה לעשות, וחושבת רק על עצמה. בסוף הספר היא מבינה את זה, אבל היה לי מאד קשה עם התהליך עד לשם.

חלק מהדילמות של איתיאלה הן סביב עניינים דתיים (בעיקר כיסוי הראש), אבל האמת היא שזה לא באמת דילמות דתיות. היא הפסיקה להיות מחוברת לדת כבר כנערה צעירה, ובחרה בחיים דתיים למראית עין רק בשביל בעלה. אין לה באמת אמונה בדת ואלוקים, והדילמה אם לקיים מצווה מסויימת לא נובעת מהשאלה “מה אלוקים רוצה מאיתנו” או “האם הדרך הזו נכונה בכלל” אלא מ “איך האנשים סביבי יגיבו אם אפסיק לשמור”. הרגשתי שיש כאן ייצוג שקצת קשה לי איתו. גם לא אהבתי את ההצגה של כיסוי ראש כדבר שמגדיר אם אישה היא פמיניסטית או לא.

חשוב לי להגיד שהעובדה שלא התחברתי לדמות הראשית – ואפילו כעסתי עליה לפעמים – לא הופכת את הספר לפחות טוב. עצם זה שהוא הצליח לעורר בי רגשות כאלה אומר שהוא הצליח לייצר עלילה סוחפת ודמות ראשית עמוקה.

שורה תחתונה

הספר עצמו כתוב נהדר ועובר בין קליל למרגש ונוגע. אני חושבת שחלק מהקוראות (והקוראים) מאד יזדהו עם איתיאלה ועם כל מה שעובר עליה. וחלק כנראה פחות 🙂

טריגרים ותכנים רגישים

אזהרה: מכיל ספוילרים!!!

מוות של קרוב משפחה מבוגר, יש התייחסות לסצנות מיניות בין איתיאלה לבעלה, בלי פירוט גרפי.

ספוילר: איתיאלה מתקרבת מחדש לאהבה ישנה, והגבול ביניהם מיטשטש. לשיפוטכם איפה אמור לעבור הגבול.

247 עמ’ | עריכה ספרותית: רותם ניר נחמיאס | עריכת לשון: עדי זילברשטיין | עיצוב כריכה: עינת א. שמשוני | עימוד: שרית רוזנברג