דרך המלכים [אהבתי]

דרך המלכים / ברנדון סנדרסון
דרך המלכים הוא הספר הראשון בסדרת “גנזך אורות הסער” – סדרת פנטזיה אפית שצפויה לכלול בסה”כ 10 ספרים שיהיו מחולקים לשתי חמישיות (הרביעי יוצא עכשיו בחו”ל). סופסוף אחרי מיליון המלצות קראתי את הספר הראשון בסדרה.
במילה אחת: וואו. כמה וואו? סיימתי אותו במוצאי שבת ב12 בלילה ומאז לא הצלחתי להתחיל שום ספר חדש. הראש שלי עדיין שם.
בדרך המלכים אנחנו מלווים 3 קווי עלילה הקשורים זה בזה:
1. דאלינאר קולין – דודו של המלך, ואחיו של המלך הקודם שנרצח. דאלינאר ובנו אדולין מנסים להגן על המלך הצעיר יורש העצר בזמן שהוא וכל הנסיכויות בברית המשותפת יוצאות לקרב לנקום את נקמת רצח המלך. דאלינאר מתחיל לקבל חזיונות שמשפיעים על התנהגותו, ובמקביל מנסה להבין למה התכוון אחיו במילותיו האחרונות. בנוסף הוא מושפע מאד מספר קדום בשם “דרך המלכים” שמנסה להיות מעין ספר הדרכה למלכים ומנהיגים.
2. קאלאדין – בחור צעיר שהיה אמור להיות מנתח, הפך לחייל ונמכר לעבד. גם הוא נמצא בשדה הקרב כתומך לחימה נושא גשרים – התפקיד הגרוע ביותר שאפשר לקבל כי מדובר בתפקיד עם סיכוי גבוה מאד למות. בדרך נס קאלאדין מצליח לשרוד שוב ושוב ומצליח לגבש סביבו חברים שמנסים להבין יחד מה באמת קורה פה.

3. שאלאן דאבאר – מנסה להתקבל ולהיות בת החסות של ג’סנה קולין – אחותו של המלך הצעיר, הכופרת המלומדת, במטרה גלויה ללמוד ממנה ולהיות משכילה כמוה, אך בסתר יש לה גם מטרה סודית אחרת.

 

הגנזך היא סדרה מצליחה מאד בכל העולם ואהובה מאד על מעריצי סנדרסון. עם זאת לפני שהתחלתי את הסדרה קיבלתי הרבה מאד אזהרות מקדימות כמו “אל תתייאשי באמצע, זה שווה את זה” או “בהתחלה לא תביני כלום אבל זה בסדר”. אז האמת שהגעתי מאד מבוהלת לספר אבל זה בכלל לא היה מבהיל. נכון, מדובר בספר ארוך – כ-1300 עמודים (בעברית הם מחולקים לשני כרכים פיזיים). זה כמו לקרוא 3-4 ספרים סטנדרטיים ברצף. יש בזה משהו מעט מעייף בהתחלה אבל מצד שני זה קצת כמו לעשות בינג’ – רצוף אבל מהנה.

בנוסף, דרך המלכים הוא הספר העשירי של סנדרסון שאני קוראת, ואני חושבת שההיכרות המוקדמת עם הספרים והסגנון של סנדרסון סייעה לי מאד להבין את הספר ולא להרגיש חרדה אם נתקלתי במושג חדש. בניגוד לספרים כמו טיגאנה ששם בעמודים הראשונים הרגשתי שהסופר זורק אותי לבליל של שמות-מושגים-ערים-מנהגים וכל משפט הורכב מ50% מילים שלא הבנתי – אצל סנדרסון לא הרגשתי ככה, וגם אם היו מושגים שלא הכרתי כמו “חרב רסיס” לפחות היה אפשר להבין שמדובר בחרב עד שיגיע ההסבר המעמיק מה זו בדיוק חרב רסיס. אם יש משהו שאפשר לסמוך על סנדרסון זה לדעת שהוא מסביר ה-כ-ל, כולל דברים שלקחתם כמובנים מאליהם, ואם לא בספר הזה – אז בוודאי בספרים הבאים.יש כאלה שאומרים שההתחלה איטית, אבל היא לא באמת איטית בעיני אלא פשוט ככל שמתקדם הספר העלילה יותר ויותר מהירה וסוחפת שבמבט לאחור ההתחלה מרגישה פתאום איטית. גשו לספר עם הרבה סבלנות כי לא יהיו לכם תשובות תוך 300 עמודים – זה לא ספר של הרלן קובן – וחלק מהתשובות יהיו רק בספרים הבאים בכלל. ועדיין זה שווה כל דקת קריאה.

כמה נקודות נוספות –

עולם – סנדרסון כמו תמיד יוצר עולם עשיר ומלא בפרטים שיש לו רקע של אלפי שנים. יש בו גזעים שונים ומגוונים, יצורים חדשים, מיתוסים, אגדות, דתות, כלכלה, ובקיצור – הכל. והעולם הזה הוא לא סתם רקע לסיפור – הוא ממש חלק מהסיפור, העלילה והתעלומה, וזה חלק מהיופי.
דמויות – סנדרסון כמו תמיד יודע ליצור דמויות מושלמות (בעיני). הן מושלמות לא כי הן הכי יפות-חכמות-מוכשרות מכל הכיתה (הן לא!!) אלא כי יש להן מספיק תכונות טובות כדי שנתאהב בהן ונרצה לדעת מה קורה איתן ונתפלל שהן יצליחו, ומספיק תכונות לא טובות בשביל לסבך אותן ולתת להן מרחב ללמוד, להתפתח ולהתעגל. גם הדמויות המשניות נהדרות – במיוחד החברים בגשר 4.
נשים – בעולם הזה יש הפרדה בין נשים לגברים כמו למשל מלאכות שנחשבות גבריות (לחימה) ומלאכות נשיות (קריאה, אומנות, השכלה). עם זאת, הנשים לא פחותות מהגברים, הגברים די לא יכולים להסתדר בלעדיהן, יש גיבורות נשיות ודמויות משנה נשיות.
אלימות – יש הרבה קרבות, פצועים, מתים, גופות. בקיצור לא לצעירים.
מיניות – כמעט לא קיימת. כמה אזכורים של זונות. קצת התאהבות. נשיקה אחת בערך. לא יודעת מה יש בספרים הבאים אבל בכל הספרים של סנדרסון שקראתי עד היום לא היה כמעט מיניות מלבד הדברים הנ”ל.ברגע שאסיים את שאר הספרים מהספריה ויהיה אפשר ללכת לספריה שוב, אני אנסה להשיג את הספרים הבאים (רסיסים של אור, בעל השבועה). אולי עד שאסיים אותם כבר יצא הספר הרביעי בעברית 😉
הספרים, כמו כל ספרי סנדרסון, יוצאים באופוס הוצאה לאור, בתרגום של צפריר גרוסמן ובעריכה של צפריר ואייל גורן. וגם בספר הזה, כמו כל הספרים שיצאו תחת העריכה של הצמד הזה, יש הקפדה על הגהה, עריכה וכל פרט. באמת תענוג.

כתיבת תגובה

לפוסט הזה יש תגובה אחת