ג’ינקס / סייג’ בלקווד

המליצו לי על הג’ינקס עבור בן ה11.5 שלי, וגם אני קראתי על הדרך.
האמת שלא התלהבתי. הוא לא גרוע אבל בהחלט ציפיתי ליותר.

בשני העמודים הראשונים דוחסים לנו את כל ההתחלה של ג’ינקס: אבא שלו מת, אמא שלו מתה, הוא ירש את הבקתה שלהם אבל היא נשרפה, הוא חי אצל הורים מאמצים שלא ברור מה הקשר שלהם אליו (רק בהמשך הספר זה מפורט במשפט או שניים), הם הורים רעים ומתעללים, ואז האבא החורג אותו לוקח אותו ליער כדי לנטוש אותו שם סטייל עמי ותמי. כל זה בשני עמודים.
ככה הסיפור מתחיל, בבום אחד, כאילו הסופרת היתה חסרת סבלנות להגיע לעיקר ולא התחשק לה לבזבז פרקים על הכרת הדמויות והרקע שלהן.

בסיפור יש מעט אלמנטים מהאגדות – מכשפה שמספרת שהיא כישפה את הבית שלה כך שיראה כמו בית ממתקים, ויש דמות שהיא בבירור כיפה אדומה. וכמובן המנטרה החוזרת על עצמה “אסור לסטות מהשביל” מהסיפור של כיפה אדומה. אבל אין עוד אלמנטים ברורים מאגדות ידועות אחרות ולכן עמי ותמי וכיפה אדומה מרגישים קצת תלושים מההקשר בסיפור הזה.

הסיפור מנסה לשלב פנטזיה לבוגרים (למשל על סוגי כשפים ומקורות כוח לקסמים) אבל חלק מהעלילה מרגישה ילדותית. תחילת הספר מלווה את ג’ינקס מגיל 6 עד 11, ובגיל 11 הוא עובר את העלילה העיקרית של הספר, אבל חלק ממה שמתואר שם הוא אפל מדי: במקרה אחד ג’ינקס נלחם נגד טרול (שמתברר שהוא האבא החורג שלו שהפך לטרול. כן, עזבו), וכורת לו את היד במכות גרזן. במקרה אחר, דמות משנית אחרת נלחמת במפלצת והורגת אותה בגרזן. מתואר גם איך להכין גביע שתיה מגולגולת אדם. בעיני, פחות מתאים לילדים.

לאורך הספר מוזכר “אדון העצמות” שהוא כביכול הנבל הראשי, וגם הוא מרגיש כמו נבל שטחי מאד: מסתובבות עליו אגדות על זה שהוא שותה את נשמות האנשים בקש, בונה את הבית שלו מהעצמות שלהם ועושה מחרוזות מהעיניים שלהם. וכנראה שזה לא היה מספיק מפחיד ומחריד אז הסופרת עשתה מאמץ להזכיר את זה בערך בכל פרק מחדש כדי שלא נשכח. חשבתי שתהיה הפתעה שהוא בעצם לא באמת נבל והאגדות הן סתם מיתוסים, אבל לאכזבתי התברר שהוא אכן נבל מרושע וצמא דם.

יש בסיפור הרבה מאד פרטים שמוזכרים אבל לא מתייחסים אליהם או שמעלים השערה כלשהי בנוגע אליהם ועוזבים את זה. למשל – איך האבא החורג של ג’ינקס הפך לטרול? ג’ינקס חושב לעצמו השערה כלשהי, ובזה נגמר העניין. או, דוגמה אחרת, מוזכר פעמיים שג’ינקס מגלה שהוא נראה קטן לגילו והוא מוטרד מזה, וזהו. אין המשך. ויש פרטים נוספים כאלו שמפוזרים בספר, כאילו הסופרת רצתה להתחיל תת עלילה אבל שכחה להמשיך אותה.

הבנתי שזה ספר אחד מתוך טרילוגיה אז אין לי מושג מה יהיה בספרים הבאים.
אבל בהרגשה שלי – הכתיבה לא מספיק טובה, הדמויות לא מספיק עגולות, חלק מהעלילה אפל ומחריד מדי וחלק ילדותי ופשטני מדי.
זה לא ספר גרוע, אבל לא ברור לי לאיזה גיל הוא מיועד ובהחלט יש ספרים יותר טובים ממנו.