בנות הדרקון [לא אהבתי]

בנות הדרקון – שתים עשרה המדרגות / מרית ג”ץ

בעולם פנטזיה כלשהו חי דרקון שכופה על העיר הסמוכה את רצונותיו: בכל שנה עליהם להביא לו נערה צעירה בגיל 8-11 על מנת שתהיה המשרתת שלו, יחד עם מלאי של מזון לפי דרישותיו השונות. בכל שנה ראש העיר נאלץ למצוא קורבן אחר בשביל להשקיט את הדרקון, שאם לא ימלאו אחרי רצונותיו הוא ישמיד את העיר. מרתה היא נערה בגיל המתאים שחיה עם אביה המפחלץ ואמה החורגת. אחרי שהיא שורפת בטעות את הסדנה של אביה, ההורים שלה מוסרים אותה לראש העיר כקורבן לדרקון. במקביל, נועה היא נערה שחיה בעולם שלנו. היא גרה אצל סבא שלה אחרי שאמה נטשה אותה יום אחד כדי להתחיל חיים חדשים באמריקה. כשסבא שלה מתאשפז, היא מוצאת ספר שסבא שלה הסתיר ובספר יש תמונה של נערות עם דרקון. איכשהו היא מוצאת את עצמה בתוך הספר.

הספר יצא לראשונה בשנת 2007, וכיום – בשנת 2021 – הוא יצא בעריכה מחודשת ועם עטיפה חדשה ויפה. הוא ראשון בטרילוגיה, ובקרוב אמורים לצאת מחדש גם החלק השני והשלישי.

לספר בנות הדרקון יש פוטנציאל מדהים וגם כריכה מושכת מאד. ספר על  נערות אמיצות שנאלצות להסתדר בעצמן ללא הורים וללא מבוגרים ולהילחם בדרקון, ספר של פנטזיה ודמיון, של פמיניזם ועוצמה. אבל בין הפוטנציאל לתוצאה יש מרחק רב. לקח לי המון זמן לסיים את הספר, וממש הכרחתי את עצמי להגיע עד הסוף.

• הכתיבה היתה ממש מעצבנת. המון סוגריים שמפריעים לקריאה. לפעמים הסופרת פונה בצורה ילדותית מאד לקורא/ת – למרות שהספר מיועד לפחות לגיל 12 ומעלה לפי ההוצאה.
• העלילה מבולגנת, יותר מדי תתי-עלילות לא קשורות ולעתים גם לא סגורות. למשל, בפרקים על נועה בתחילת הספר אנחנו יודעים שיש לה שכנה נערה שהיא “משוגעת ומפגרת”, מפרטים עליה הרבה, אבל היא לא קשורה בכלל לעלילה. חשבתי שתהיה איתה סגירה בסוף אבל לא היה כלום. ויש עוד הרבה תתי עלילות מיותרות כאלה – למשל כל הסיפור סביב התינוקת אביגיל שהיה מיותר לחלוטין. או הפרקים עם הזאבים שהסופרת כותבת לקוראים במפורש שהם יכולים לדלג על הפרקים האלה. אם אפשר לדלג, למה הם בספר? איפה העריכה?
• עודף דמויות. הרבה הרבה הרבה יותר מדי. זה מעיק ומבלבל.
• השמות של הדמויות ממש מוזרים. אפשר להבין שם כמו נועה, כי היא מגיעה מהעולם שלנו. אבל למה שבעולם פנטזיה יהיו דמויות כמו מיכה, צילה, ניצה ויונה?! או שמות תנכיים ועתיקים כמו סרח, תרח, בלעם, וקלונימוס?
• הספר מיועד לגיל 12 ומעלה אבל מכיל אלימות ותכנים שבעיני מאד לא תואמים גיל. למשל, בכל שנה הדרקון טורף את המשרתת שלו כשמגיעה משרתת חדשה – וזה ממש מתואר עד רמת הקולות שמשמיע פיצוח העצמות של הילדה. זה פשוט דוחה. אני כבוגרת בקושי שרדתי את הקטע הזה, למה צריך לכתוב אותו לנוער? כנ”ל כל תיאורי הפיחלוץ, ההשפלה של ראש העיר ועוד.
• עלילה לא הגיונית, כמו למשל חסידה ששוב ושוב קמה לתחיה עד כדי שיעמום.
• הספר כולו מכיל כמויות בלתי נתפסות של רוע, ניכור ושנאה. אמא של נועה נוטשת אותה. מרתה חיה עם אם חורגת מרשעת, ושני ההורים שלה מוסרים אותה לדרקון. הדוכס בוגד בדוכסית ולוקח פילגש. גם כשהנערות נפגשות (מרתה, אמל ונועה) הן לא באמת חברות טובות. הן מתרגזות אחת על השניה המון, והן יחד רק כי זה יעיל להן. אפילו היחס לחסידה די מנוכר ולא כמו לחיית מחמד אהובה. בספר אין אף דמות אוהבת, מכילה ונחמדה. אפילו מלאכי וצילה עוזרים רק כי הם יודעים שיצא להם משהו טוב מזה. זה לא ספר שעושה טוב בלב. לי הוא פשוט עשה רע.

הספר הוא ראשון בטרילוגיה, כך שאולי החלק השני והשלישי יצדיקו חלק מתתי העלילות או עודף הדמויות, ועדיין – בכתיבה טובה אין צורך לדחוף כל כך הרבה דברים שנראים מיותרים בשלב כל כך מוקדם של העלילה. אם הם אכן יקבלו יחס בספרים הבאים, היה עדיף להוסיף אותם בהם ולא בספר הראשון.