אנשים שאנחנו פוגשים בחופשה / אמילי הנרי

על מה הספר?

פופי ואלכס הכירו די במקרה בזמן האוניברסיטה, אבל הם לא דומים בכלל. פופי אוהבת להתלבש צעקני ואלכס לבוש כמו חנון. פופי אוהבת הרפתקאות ואלכס מאופק. הוא מגדל חתולה, היא לא מסוגלת לגדל עציץ. אבל בכל זאת הם נהיו חברים ממש טובים. הם יודעים שהם לא מתאימים אחד לשני בכלל, והזוגיות היא אפלטונית, ושניהם מנסים לתחזק קשרים זוגיים במקביל לחברות הטובה ביניהם. הם יוצרים יחד מסורת לצאת לחופשה מדי קיץ, בהתחלה כחלק מהבלוג של פופי איך לצאת לנסיעות בזול, ובהמשך כחלק מהעבודה החדשה שלה במגזין נחשב. אבל לפני שנתיים קרה משהו שהפריד ביניהם. פופי מחליטה להציע לאלכס לצאת לחופשה עוד פעם אחת – במטרה לחזור ולשקם את היחסים ביניהם כמו פעם.

מה חשבתי עליו?

“אנשים שאנחנו פוגשים בחופשה” הוא רומן רומנטי, אולי קצת קומדיה רומנטית, כך שאפשר להגיד שהסוף די ברור מראש – אבל הדרך אליו כיפית ומעניינת. אנחנו עוברים הלוך ושוב בין החופשות של אלכס ופופי ולאט לאט מכירים איך בעצם נוצר הקשר ביניהם ואת כל שאר הדברים שעיצבו אותם בחיים.

אני מודה שאני כמעט לא קוראת ספרים מהז’אנר הזה כך שאני לא יכולה להגיד איך הוא בהשוואה לספרים אחרים. מצד שני – גם לא לגמרי תכננתי לקרוא אותו, אבל כשהתלבטתי בין שני ספרי מתח פתאום יצא לי החשק אליהם והחלטתי לנסות משהו קצת אחר, ואחרי שהתחלתי נשאבתי לכתיבה המעולה, הקלילה והכיפית של אמילי הנרי.

הספר היה קצת ארוך מדי לטעמי, היה אפשר לקצץ חלק מזה, אבל לא מאד נורא. מה שכן, הרגשתי שהבילד-אפ ל”מה שקרה לפני שנתיים” היה ממש מוגזם ולא פרופורציונלי לעומת מה שקרה באמת, וזה גם לא עבד כל כך טוב בעיני עם מה שקרה בסוף בקיץ הנוכחי. אבל חוץ מהנקודה הזו – באמת הספר היה קליל, רומנטי, קיצי וחמוד.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות של הורה (בעבר), מעט סצנות מיטה (רק אחת קצת מפורטת).

מודן הוצאה לאור | תרגום: דורית בריל-פולק | 392 עמ’ | ספטמבר 2022