איך לא להירטב במסיבות בריכה [אהבתי]

איך לא להירטב במסיבות בריכה [אהבתי]

תגיות: ,
איך לא להירטב במסיבות בריכה / יעל ורסנו Yael Versano
תום היא נערה מתבגרת די ממוצעת, ויש לה חיים די רגילים עם בעיות די רגילות של גיל ההתבגרות. היא נתקלת די במקרה באתר כתיבה לנוער, ולמרות שאין לה ניסיון בכתיבה – היא מצטרפת לפורומים והופכת לאחת מהפעילות. באיזשהו שלב, הדמות האמיתית והדמות שלה בפורומים מגיעות להתנגשות…
“איך לא להירטב במסיבת בריכה” הוא רומן התבגרות יפהפה. רוב ספרי הנוער שאני קוראת הם ספרי פנטזיה, כך שלא יצא לי לקרוא המון ספרים בסגנון הזה, אבל הספר הצליח להעביר בצורה מדוייקת – מגוף ראשון – את התחושות והמחשבות של נערה מתבגרת: התמודדות עם הורים ושיעורי בחירה, בריונות ורדיפת צדק, בנים וקשרי חברויות, דימוי עצמי וזהות אישית, ועוד.
אמנם חלק החוויות שלי מהתיכון היו שונות לחלוטין – ואני מודה שאהבתי מאד ללכת לבית הספר – ועדיין יכולתי להזדהות עם כל התחושות והדברים שקרו לתום, כי הם באמת עברו בצורה כל כך אמיתית; וכחיית פורומים מאז כיתה ט’, יכולתי גם להזדהות מאד עם כל חוויית האנונימיות מול המפגשים הפיזיים.
הרגשתי גם שהסופרת מאד מתמצאת בעולם הנוער העכשווי, כולל חלק שלם שבו תום מנסה לגלות מידע על מישהו באינטרנט ועוברת מסלול מודרני שכולל פוסטים באינסטגרם, סטוריז, יוטיוב ועוד. יש גם התייחסות לסרטים וסדרות פופולרים מהזמן האחרון כמו “דברים מוזרים”, לצד סרטי קלאסיקות.
זה ספרה הראשון של יעל ורסנו, שבמקור היא תסריטאית. יצא לי לקרוא כבר כמה ספרים שנכתבו ע”י תסריטאים שניסו את כוחם בכתיבה – לא כולם הצליחו לעשות את המעבר בין המדיות בצורה טובה, אבל יעל הצליחה בזה בגדול. אפילו בענק. הנסיון שלה בתסריטאות נכנס ישירות לתוך הספר, למחשבות של תום כבוגרת שיעורי קולנוע – כמו למשל הקטע היפהפה הבא שמופיע כבר בתחילת הספר:

כששלומי לימד את הקטע הזה של להחביא את הכוונה, בשיעור קולנוע של השנה שעברה, הוא קרא לזה “סאבטקסט”, או “מה שנמצא מתחת למילים”. היום, נגיד, כשהוא תפס אותי בהפסקה ואר, “אני מקווה שאת מסמנת קולנוע כבחירה ראשונה”, הוא בעצם התכוון: “אני מקווה שמה שקרה לא יגרום לך לוותר על קולנוע”. ואני אמרתי, “דווקא חשבתי לגוון עם שיעור אחר השנה,” והתכוונתי: “זה כן יגרום לי לוותר ותשכח מזה”. ואז הוא אמר, “תמיד יש זמן למה שאוהבים,” והתכוון: “אל תתני לזה להשפיע עליך”. ואני אמרתי, “אני לא יודעת אם אני כל כך אוהבת קולנוע,” והתכוונתי: “זה ממש השפיע עלי”. והוא אמר, “את לא מתכוונת לזה,” והתכוון למה שהוא אמר. ואני לא אומרתי יותר כלום, והשתיקה שלי אמרה שהוא צודק, שאני לא מתכוונת.

ובכלל, יש בספר לא מעט מטא על כתיבה ועל סאבטקסט, על סצנות קולנוע מול החיים האמיתיים (המופע של טרומן…), כך שהספר הוא גם פנינה אמיתית לחובבי כתיבה, קריאה או קולנוע.
מבחינת תכנים וטריגרים: יש בריונות והשפלה. יש פציעה פיזית. התייחסות לדברים של בנות כמו מחזור. יש נשיקה, אבל שום דבר מעבר לזה אם אני זוכרת נכון.
@טל מאי ידיעות ספרים שאוהבים | ספטמבר 2022 | 239 עמ’ | עריכה: Yotam Shwimmer

כתיבת תגובה

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. שולי קווין-לוי הגב 28 ספט 2023

    היי, תמר
    שאלה- בספרייה ציבורית, איפה היית מעמידה את הספר? באזור של חט”ב ומטה או באזור של תיכון ומעלה?
    אני עובדת בספרייה משולבת אזורית ובתי ספר- יש לנו חדר רק לחט”ב תיכון ושם יש עותק, אבל רצינו לדעת איפה עדיף להניח את העותק השני של הספר בספריית ילדים (שם בשעות הבוקר יש ילדים עד כיתה ו ששואלים ספרים) או בספריית מבוגרים שפונה לכלל האוכלוסייה גם לצעירים שאינם תלמידי בתי הספר

    1. Tamar Gur הגב 28 ספט 2023

      שאלה טובה, זה מאד מאד מאד ספר למתבגרים בחטיבה תיכון, אני לא בטוחה שמתאים לגיל יסודי או שבאמת יזדהו עם זה או שבכלל יבינו את המורכבות שבספר ואת הכתיבה (כמו בציטוט שהבאתי). ומבוגרים שלא רגילים לקרוא ספרות נוער, יהיה להם קשה אולי להזדהות עם חוויית ההתבגרות שבספר. אולי עדיף לשים את שני העותקים בחט”ב תיכון – אחד באיזור של החטיבה ואחד באיזור של התיכון אם זה מופרד אצלכם. אם לא אז אולי עדיף בספריית מבוגרים אם היא באמת פונה לכולם ולא רק למבוגרים.