כשהספר יצא בארה”ב הוא עורר מהומה. מצד אחד הוא נבחר למועדון הקריאה של אופרה ווינפרי, קיבל שבחים וזכויותיו נמכרו לסרט. אך מצד שני הוא גם קיבל ביקורת רבה על היותו “ניכוס תרבותי” – אישה לבנה אמריקאית שכותבת על מהגרים מקסיקנים, ולפי חלק מהדעות – בצורה מעוותת ומנקודת מבט מאד אמריקאית ולא אותנטית.מעולם לא הייתי במקסיקו (ואחרי הספר הזה, תאמינו לי גם לא אתקרב לשם), אז אין לי יכולת להעריך עד כמה אמינה נקודת המבט של לידיה. אבל היה קשה שלא לכאוב עם לידיה את כל הדאגות – גם כמהגרת, גם כאישה שעלולה להיאנס בכל רגע, וגם כאמא שיש לה אחריות לילד על כל בחירה וצעד שתבחר לעשות, שלכל בחירה יש השלכות אחרות. 

לפעמים הספר מעט איטי, ובהתחלה לא הצלחתי להתחבר אליו, אבל ככל שלידיה הצליחה להתגבר על עוד מכשולים כבר הבנתי שאהיה חייבת לסיים את הספר כדי לדעת איך המסע יסתיים ומה לידיה עוד תעבור עד שתגיע לאמריקה.הספר הוא ספר לא קל בכלל. ספר שיש בו אלימות של ארגוני פשע וקרטלים, אונס כדבר שבשגרה, התעללות ופחד. זה לא ספר מתח או אסקפיזם אלא ספר שמטיח את המציאות המקסיקנית בפרצוף. אבל זה ספר חשוב, לכל מי שרוצה להבין ולהעלות את המודעות למצוקת המהגרים באמריקה.יצא ב-ידיעות ספרים שאוהבים – אחוזת בית ספרים | 487 עמ’ | ינואר 2021 | מאנגלית: עדינה קפלן