שחקן מספר אחת / ארנסט קליין

״מה???? אף פעם לא קראת את שחקן מספר אחת????״

על מה הספר?

השנה היא 2045. כדור הארץ עבר שרשרת של אסונות – משבר אנרגיה, שינוי אקלים הרסני, רעב, עוני, מחלות ומלחמות. המצב דיסטופי לחלוטין. אבל במקביל, הטכנולוגיה התפתחה מאד. שני מפתחים מוכשרים בשם האלידיי ומורו המציאו טכנולוגיית מציאות רבודה בשם ״אואזיס״ שנכנסה לכל אלמנט בחיים – אפילו חלק מבתי הספר מתנהלים דרכה. אבל אז האלידיי נפטר. הוא משאיר אחריו סרטון מסתורי שבו הוא מספר שבעולם הזה של המציאות הרבודה הוא החביא שלושה מפתחות ושלושה שערים. מי שיצליח להגיע ראשון, יקבל פרס גדול וגם את השליטה באואזיס. בעקבות הסרטון, מיליוני אנשים ברחבי העולם מנסים לחפש את המפתחות והשערים, אך ההתלהבות הולכת ויורדת כשאף אחד לא מוצא כלום. חמש שנים אחרי זה, נשארו שני סוגי אנשים שעדיין מחפשים אחרי האוצר: ״משוגעים לדבר״ כמו וייד, וחברה עסקית שמעוניינת להשיג את השליטה באואזיס – בכל מחיר.

מה חשבתי עליו?

כן כן, אני יודעת שהגעתי באיחור גדול לספר הזה. רציתי לקרוא אותו הרבה זמן אבל לא ממש היה לי מתי. והאמת שקצת פחדתי – זה ספר כל כך מפורסם ומוכר ומצליח, ועם כל ההתלהבות של כולם אולי אני אתאכזב ואגיע עם ציפיות גבוהות מדי?

ביולי האחרון, הוצאת עם עובד הוציאה את ספר ההמשך – שחקן מספר שתיים – והחלטתי שזהו זה, הגיע הזמן להשלים את החור בהשכלה ויהי מה. [פרסומת לא סמויה: קוד קופון realbooks נותן 10% על האתר של הוצאת עם עובד]

והאמת, שממש ממש ממש עפתי עליו.

כאילו, באמת. באמת באמת.

קודם כל – קראתי אותו דיגיטלי. רוב הקריאה שלי היא בשבת, ואני שומרת שבת, אז אני קוראת רק ספרים מודפסים ובדרך כלל מסיימת אותם ביממה אחת (אלא אם הם ממש ארוכים). ספרים דיגיטליים אני צריכה לדחוס באמצע שבוע, בתוך כל העומס של עבודה-ילדים-וכל-השאר. אז לקח לי חודש שלם לקרוא אותו כי בקושי היה לי זמן. ברוב המקרים, כשאני לא מסיימת את הספר ״בבת אחת״, מתחיל לרדת לי המתח ממנו ואני יוצאת מהוייב שלו וזה די הורס לי את חוויית הקריאה. בספר הזה – ממש לא. כל פעם שחזרתי אליו נשאבתי בחזרה מיד. מצד אחד ממש רציתי לסיים אותו כדי לדעת לאן זה ילך, ומצד שני כל כך הצטערתי לסיים אותו כי היה לי כל כך כיף לקרוא אותו.

אחד הדברים שהספר מפורסם בו, זו העובדה שיש בו מלא רפרנסים לשנות ה80, שאלו השנים שבהם האלידיי גדל. כל החיפוש אחרי המפתחות והשערים מבוסס על ההיכרות עם האלידיי ומה הוא אהב, והמחפשים צריכים להכיר כל פרט קטן בחייו, מהקונסולה הראשונה שהוא רכש ועד השיר האהוב עליו. זה גימיק שתפס הרבה מאד קוראים מהגיל ה״נכון״, וחשבתי שגם אני אתלהב מזה. אבל האמת שלמרות שנולדתי בסוף שנות ה80 – היו הרבה רפרנסים (סרטים, משחקים) שלא הכרתי. גם אלו שכן – זה לא ממש ריגש אותי, והרגיש לי כל כך שולי לעומת העלילה עצמה שהיתה כל כך טובה בפני עצמה. לא הייתי צריכה את גימיק הרפרנסים בשביל ליהנות.

כן היו כמה חלקים שהרגישו לי קצת חזרתיים ונמרחים – כי לא רציתי לקרוא שוב על עוד משחק שוייד משחק בו כדי להשיג נקודות, וזה קצת מיצה את עצמו באיזשהו שלב, אבל אז הספר שינה קצת כיוון וגיוון וחזר להיות מוצלח. העלילה הצליחה להיות לי כל כך ״חיה״ בראש כאילו אני צופה בסרט.

לפני כמה שנים קראתי את הספר ״מבוך ההשתקפויות״ שהרבה קוראים לו הגירסה הרוסית לשחקן מספר אחת (ליתר דיוק הוא נכתב הרבה לפניו). אני לא זוכרת הרבה מהספר, כי בכל זאת עברו כמה שנים, אבל חוץ מהעובדה ששניהם מתרחשים ברובם במציאות מדומה – אין הרבה קשר ביניהם. לא בעלילה, לא באווירה, ולא בהרבה פרמטרים אחרים. אם כבר משווים לספר אחר – הרגשתי הרבה יותר דמיון לזוחל המבוך קארל. אמנם לא בטרלול וההומור, אבל כן בוייב שרוב העלילה מתרחשת בצורה של משחק מחשב שאפשר לצבור בו נקודות, עוצמה, כלי נשק ופריטים.

ומילה על התרגום: בשביל למצוא את המפתחות, צריך למצוא רמזים שנקראים easter-eggs – ביצי פסחא. בעברית זה תורגם כ״אפיקומן״, אני מניחה שזה קרה כי בתקופה שזה תורגם ישראל היתה קצת פחות גלובלית מהיום. הבעיה היא שהתרגום השפיע גם על דברים אחרים בספר. למשל ״מפיקומנים״ = מחפשי האפיקומן. ״חטיבת המצות״ = חטיבה שאחראית על חיפוש האפיקומנים. וגם למשל תיאור של חפץ שמן הסתם במקור היה בצורת ביצה אבל בעברית הפך לריבוע מחורר (=מצה). זה היה קצת מגוחך בעיני, ואחד התרגומים הכי שנויים במחלוקת בהיסטוריית התרגום הישראלית, אבל נו – כבר אי אפשר לשנות את זה.

ואיך הסרט?

אני חושבת שהתסריטאי קרא את ההתחלה, רפרף על האמצע, קפץ לסוף, ואז המציא עלילה אחרת שמחברת את הכל, וגם זה לא בדיוק. הסרט בפני עצמו כנראה נחמד, אני מודה שהיה לי קשה ליהנות ממנו כשראיתי כמה הוא לא קשור לספר. זה לא רק העלילה עצמה שקוצצה ושונתה לחלוטין, אלא גם הרבה מההתפתחות של הדמויות והקשרים ביניהם וכל המתח שנבנה סביב התקדמות המשחק והסכנות שהתגברו – הלכו לאיבוד לחלוטין לטובת עלילה מפושטת ורדודה.

טריגרים ותכנים רגישים

מבחינת אלימות – יש בספר רצח/התאבדות של אחת הדמויות. יש אלימות אבל רובה היא חלק ממשחק, לא אמיתית.

מבחינת מיניות – אין סצנות מיניות, יש רק התייחסויות פה ושם, למשל לזנות, בובת מין וכו׳.

מתאים בעיני לנוער בוגר ומעלה.

הוצאת עם עובד | 394 עמ׳ | תרגום: דידי חנוך | 2014

להשוואת מחירים ולרכישה עם קופון