סיכוי טוב למות / הולי ג׳קסון

על מה הספר?

סיכוי טוב למות הוא הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה של ״המדריך לרצח לילדות טובות״. אחרי שתי החקירות שפיפ פתרה בספר הראשון והשני, וכל מה שהתגלה בעקבותיהן, פיפ סובלת מפוסט טראומה רצינית שמשפיעה עליה מאד. בנוסף יש לה גם משהו שנראה כמו סטוקר: אדם ששולח לה הודעות מטרידות שהולכות ומסלימות, וברור שהוא גם נמצא קרוב כי הוא משאיר לה סימנים מחוץ לבית. פיפ מבינה שאף אחד לא יעזור לה חוץ מעצמה (וראווי) וצוללת לחקירה אחת אחרונה – בידיעה שהפעם היא זו שבסכנה.

אזהרה: הסקירה מכילה ספוילרים לספרים הקודמים.

האם אפשר לקרוא את הספר בלי הספרים הקודמים?

בשום אופן לא. קודם כל חייבים להכיר את פיפ והדמויות הפועלות ולראות את כל התהליך שפיפ עוברת מהספר הראשון עד האחרון. דבר שני, הספר מכיל ספוילרים משמעותיים למה שהתגלה בספרים הקודמים. הייתי ממליצה אפילו לעשות קריאה חוזרת לספר השני לפני הספר הזה אם יש לכם אפשרות. אם לא – תצטרכו להסתדר בלי. אם ממש תרצו – אז בעמ׳ 187 למטה יש בערך תקציר של הספר הראשון (עם ספוילר קטן לספר הנוכחי) וקצת תזכורות גם לספר השני (לא מספיק).

מה חשבתי עליו?

הספר מתחיל ארבעה חודשים אחרי הספר הקודם, ועשרה חודשים אחרי סיום הספר הראשון. בספר הראשון אנחנו מכירים את פיפ כילדה טובה – זו שהולכת בתלם, לא עושה צרות להורים, תלמידה מצטיינת ומסודרת ובעיקר רודפת צדק. ממש נערה למופת. אבל אירועי הספרים הקודמים שוברים אותה בהדרגה. היא יודעת שאנשים שהם לא ממש רעים נכנסו לכלא – כמו בקה, בעוד אנשים רעים באמת כמו מקס נשארו מחוץ לו. הטוב והרע – שתמיד היו בשבילה שחור ולבן מוחלטים – הופכים עבורה לגוונים של אפור. היא מאבדת את האמון אט אט במשטרה שמסרבת שוב ושוב להאמין לה ובמערכת המשפט שמשחררת את מקס, ומבינה שהצדק לא תמיד יוצא לאור.

פיפ מתחילה לקחת כדורי הרגעה כדי להתמודד עם הפוסט טראומה שלה, ומפתחת שנאה עצמית שמובילה גם להרס עצמי. אבל היא גם מספיק חכמה כדי להבין את זה, והיא יודעת שהיא צריכה משהו שיפקס אותה ויחזיר אותה למסלול, ינרמל את העולם המעוות שהיא פגשה. או בציטוט מהספר: ״היא צריכה חקירה חדשה. ולא סתם חקירה – חקירה שכולה שחור ולבן. בלי אפור, בלי הפתעות. קווים ישרים מוצקים בין טוב לרע ובין פסול לצודק.״

בניגוד לשני הספרים הראשונים שהתמקדו בתעלומת מתח בסגנון ״מי הרוצח״ שנפתרה בסוף הספר, כאן התעלומה נפתרת באמצע הספר (מי הסטוקר) – ושאר הספר מתמקד בהתמודדות של פיפ עם הפתרון הזה, ומעבר לזה אני לא ארצה לספיילר לכם.

הספר לא קל בכלל. מעבר לתעלומה והמתח, יש בו לא מעט התמודדות עם מורכבות, נואשות, פוסט טראומה, חוסר אמון מצד הסביבה ובעיקר כעס על מערכות הצדק (לכאורה) שסופגות הרבה ביקורת מהסופרת. אבל הוא היה מרתק בעיני מהרגע הראשון, ושמחתי לחזור לקרוא על פיפ.

כשקוראים את שלושת הספרים אפשר לראות ממש את המסלול הרגשי וההתפתחות שפיפ עוברת, וזה מרתק בעיני. אני יודעת שיש קוראים שהתלוננו שפיפ ״מתהפכת״ באופי שלה – אבל אני לא הרגשתי שיש כאן היפוך אלא שינוי הדרגתי מאד ברור לאורך אירועי הספר השני – שינוי שהתחיל עם המשפט של מקס והסתיים עם הרצח שבסוף הספר. פיפ עדיין נשארת אותה ילדה רודפת צדק – היא פשוט מבינה שהעולם לא מחולק לאנשים טובים ואוכלי מוות, היא כבר לא תמימה כמו בעבר, היא במקום אחר לגמרי ולכן גם רואה את הדברים בצורה שונה, מפוקחת ובוגרת יותר.

אני יודעת שחלק מהקוראים גם העלו טענות ביקורתיות על המעשים שפיפ עושה בספר הזה, ובהחלט יש כאן הרבה אפור מוסרית. אבל לא ממש התחברתי לטענות כלפיה. הרגשתי שיש כאן קצת עוול לגיבורה ואולי גם צביעות מסויימת. בספרים אחרים, כשריצ׳ר מכסח בריונים רעים – מישהו מתלונן על זה? כשווין מסדרת בוליטר מפרק לרעים את הצורה – מישהו מעביר על זה ביקורת? אבל פתאום כשזו אישה, או נערה, או ״ילדה טובה״, אז היא צריכה להיות שקטה ועדינה ולתת למשטרה לעשות את כל העבודה? וגם – בואו נודה על האמת, זה ספר. זה אסקפיזם. העולם שבספר הוא שחור לבן עבורנו – אנחנו בעד הגיבורה ונגד הרעים. ואם הגיבורים הם אלה שצריכים ללכלך את הידיים ולא אני – ובסוף הם משיגים צדק או סוף טוב – אני סבבה עם זה. לפחות שבספר הצדק לאור, אם לא במציאות.

היו בספר כמה סגירות מעגלים שהיו בעיני קצת לא אמינות, בקטע של ״מה הסיכוי שדווקא…״ אבל זה השתלב מאד טוב בעלילה ובתהליך שפיפ היתה צריכה לעבור.

דווקא מה שהיה לי קשה בספר זה הסוף שלו. החלום שלי זה שהסופרת תוציא סיקוול שמתמקד בשתי נקודות מבט – פיפ וראווי – בשנתיים של תקופת המשפט ומה שקורה אחריו, פלוס אפילוג לסיום שישאיר את כולנו מרוצים ושמחים. מצד שני, אני גם יכולה להבין את הסוף הזה – שכמו הספר כולו, הוא אפור ולא מושלם. כמו המציאות.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח, חטיפה, אזכורים לפרשות הקודמות (אונס, התעללות, מכירת סמים ועוד).

הטרילוגיה מיועדת באופן רשמי לנוער בוגר, כנראה כי הגיבורה עצמה בכיתה י״ב בספר הראשון. אבל בכל הספרים יש התייחסות לתכנים לא פשוטים, מאונס ועד רצח, אז לשיקולכם – בעיני מתאים בעיקר לגבול העליון של נוער בוגר, ולגמרי גם למבוגרים.

הוצאת כנרת זמורה דביר | יולי 2025 | תרגום: יעל אכמון | 448 עמ׳

להשוואת מחירים ולרכישה עם קופון הנחה