ליאה קנטור ושרי יצחק (המקימות של ״כל טקסט״) יצרו סדרה חדשה – טכנוקומיקס: סדרת הרפתקות מדעיות לילדים. עד כה יצאו שני ספרים בסדרה. הספר הראשון מתעסק בבינה מלאכותית, והשני בצ׳יפים (שבבים). הספרים הם ספרי קומיקס שבאים להנגיש מידע טכנולוגי לנוער צעיר (8 ומעלה). אני מצרפת כאן סקירה כפולה על שני הספרים.

סודות הצ׳יפים / ליאה קנטור ושרי יצחק

על מה הספר?

ארי מוצא מחשב ישן וגם את פרופסור קוונטה – שמסבירה לו, יחד עם הרובוט רובי, על הצ׳יפים: מה תפקידם, איך מכינים אותם, איך הם בנויים ועוד.

מה חשבתי עליו?

קודם כל הרעיון עצמו של הספר חמוד ממש. אין ספק שהרבה יותר קל להנגיש מידע ״כבד״ בעזרת סיפור ומדיה ויזואלית.

העלילה היא יחסית פשוטה – פרופסור קוונטה עושה לארי סיור במעבדה שלה. הספר מחולק לפרקים קצרים שכל אחד מתמקד בנושא אחר. בסוף כל פרק יש שתי תוספות: אחת מביאה אנקדוטות מעניינות שקשורות לפרק, והשניה היא מעין ״בחן את עצמך״ על מה שהיה בפרק. התוכן מועבר בצורה נגישה ומעניינת, על עולם שרוב הילדים לא באמת מכירים לעומק.

הקומיקס עצמו נוצר בבינה מלאכותית. כבר יצא לי לראות פרוייקטים שנעשו עם בינה מלאכותית והם לא היו טובים. כאן ברור מאד שהעבודה עם הai היתה הרבה יותר מקצועית. כנראה על מנת לפשט את הדברים, לא מדובר בקומיקס רגיל שמראה ממש סצנות שלמות ומורכבות, אלא רוב הקומיקס מורכב מדמויות נפרדות שמדברות ביניהן + מעט ״רקע״ של המעבדה. בתכלס זה עובד די טוב. רוב העלילה היא דיאלוגים בין הדמויות מאשר סצנות עלילתיות.

כן יש לי ביקורת על סגנון לא מספיק אחיד בין הדמויות, אבל אני מניחה שלרוב האנשים זה לא יפריע, כי זה משהו שלדעתי יבלוט בעיקר למי שמצייר בעצמו או מבין בתחום.

הבן שלי בן 9.5 הוא בדיוק קהל היעד, והוא נהנה מהספר וכבר הספקתי לראות אותו קורא אותו כמה פעמים.

AI: המשימה הסודית / ליאה קנטור ושרי יצחק

על מה הספר?

אלה ונועם מוצאים רחפן שבור. כשהם בוחנים אותו לעומק, מופעלת הולוגרמה של בינה מלאכותית בשם אורה. אורה מובילה אותם למסע וירטואלי על מנת לעזור לה לאסוף את החלקים החסרים ולעזור לה לחזור לתפקד.

מה חשבתי עליו?

קודם כל חשוב לדעת ששני הספרים אינם תלויים אחד בשני וכל אחד בפני עצמו עם דמויות שונות.

למרות ששני הספרים נוצרו על ידי אותן יוצרות והמבנה שלהם דומה (קומיקס, פרקים, בחן את עצמך וכו׳), הרגשתי שיש הבדלים גדולים ביניהם.

בספר הקודם הדגש היה על הנגשת מידע. הספר הנוכחי התמקד הרבה יותר במעין עלילת-קווסט בסגנון משחקי מחשב: למצוא חפצים, לפתור חידות. יש הרבה מתח ואקשן. הבעיה: בין כל העלילה לא לגמרי הצלחתי באמת להבין איפה המידע הלימודי. העלילה עצמה מותחת ומרתקת – אבל בעיני על חשבון המידע עצמו, שאמור להיות הבסיס לספר. אז נכון, בין פרק לפרק יש דף מידע עם הסברים – אבל ילד ששקוע בעלילה פשוט ידלג עליהם.

הרגשתי גם שיש הרבה מאד ערבוב בין מידע אמיתי (למשל מה זו בינה מלאכותית שקיימת היום) לבין המצאות (למשל אנחנו עוד לא חיים בעולם עם הולוגרמות מלאות). שזה קצת בעייתי בספר שאמור בבסיסו להעביר מידע טכנולוגי.

בנוסף, יש מידע שמועבר באופן מאד מופשט. למשל כשמדברים על המוסר של הבינה המלאכותית, יש משפטים מאד כללים כמו – ״אני עלולה לקבל החלטות לא הוגנות כמו [….] או להפעיל החלטות לא נכונות שמבוססות על מידע חלקי״. אבל אין באמת דוגמאות קונקרטיות שמסבירות את הנושא כמו שצריך.

באיזשהו שלב גם לא לגמרי הבנתי מה בסיפור קורה בעולם וירטואלי כלשהו (שלא ברור איך נכנסו אליו, זה פשוט מין קסם כזה) או במציאות האמיתית. העלילה הרגישה לי קצת מבולגנת ולא ברורה.

גם עצם הקונספט של הסיוע לבינה מלאכותית למרות הסכנות שבתהליך – הרגיש לי בעייתי מאד. מדובר בבינה שטוענת שבני האדם ויתרו עליה כי עקב תקלה הם חששו שאורה תגרום לנזק, אבל בשום שלב הילדים לא חושבים על ההשלכות של סיוע לבינה כזאת. ובכלל, כל הדרך שבה אורה מפעילה את שני האחים לאורך הספר היתה מאד מניפולטיבית וחסרת מצפון. אם זו היתה סדרת טלוויזיה, היינו מגלים בסוף הסדרה שאורה היא הנבל והיא גרמה להם לעשות את כל זה כדי להשתלט על העולם.

״מרכז מחקר? למה אני מרגישה שזה הולך להיות עוד יותר מסוכן? אמא בחיים לא תרשה לנו לעשות את זה…״
״נכון, אבל אם היא היתה יודעת כמה מה שאת עושה עכשיו חשוב לאנושות, היא היתה גאה בך״

מבחינת הקומיקס הסגנון שונה – יש כאן הרבה יותר סצנות אקשן מורכבות. האיורים עצמם מאד מרהיבים, צבעוניים ומתאימים בפלטת הצבעים שלהם לעולם הדיגיטלי. גם כאן האיורים נוצרו בעזרת AI. התוצאה לא רעה בכלל, אבל גם לא מושלמת. מצד שני, יש גם הרבה קומיקסים ואיורים של מאיירים אמיתיים שאני לא תמיד אוהבת את התוצאה שלהם…

בן ה9.5 שלי כן נהנה מהספר – לפחות מהעלילה. הוא אמר שבמידע הוא לא ממש התעמק. אני מאד מקווה שאם הוא יפגוש בינה מלאכותית זרה הוא לא יתן בה אמון בעיניים עצומות…

בשורה התחתונה

אני חושבת שהקונספט הרעיוני של הספרים נהדר. השימוש באיורי AI עדיין לא נחשב מאד מקובל היום, אבל הספרים בהחלט מראים כיוון טוב של שימוש בזה – גם אם עדיין לא מושלם (אבל המודלים משתפרים כל הזמן, אז אנחנו תכף שם!).

סודות הצ׳יפים מתמקד הרבה יותר בהנגשת מידע בצורה מעניינת, ואני ממליצה עליו. המשימה הסודית מתמקד הרבה יותר בעלילת מתח-אקשן וירטואלית (הנגשת המידע היא יותר כמו תוספת לספר), ובנוסף יש לי הסתייגויות לגבי התוכן, אז לשיקולכם.

כל טקסט | סודות הצ׳יפים – 80 עמ׳, המשימה הסודית – 104 עמ׳