השקרים שמספרים לנו / איימי טינטרה

למי מתאים?

לאוהבי ספרי מתח-רצח ופודקאסטים של פשע אמיתי, ושלא נרתעים מציניות והומור שחור.

על מה הספר?

לוסי וסאווי היו החברות הכי טובות שיש, בלתי נפרדות – כמעט כמו נשמות תאומות. בוקר אחד, מתגלית ביער גופתה של סאווי, ואילו לוסי נמצאת משוטטת, מלוכלת בבוץ ובדמה של סאווי, כשאין לה שום זיכרון של היממה האחרונה. העיירה כולה חושדת בלוסי, למרות שהיא בטוחה שאין סיכוי שהיא פגעה בחברה הכי טובה שלה. מצד שני, אין אף סימן שמישהו אחר היה שם חוץ מהן, לכל שאר המכרים שלהן יש אליבי, וכל הסימנים מצביעים על לוסי. אז אולי היא טועה?

לוסי עוזבת את העיירה ומתחילה מחדש בלוס אנג’לס, הרחק מכולם. חמש שנים לאחר מכן, מגיש פודקאסט פשעים אמיתיים מחליט לנסות לחקור את האמת על הרצח. לוסי נאלצת לחזור לעיירת ילדותה, והפעם היא מחליטה ללכת עד הסוף בשביל לגלות מה באמת קרה שם, גם אם האמת תהיה כואבת.

מה חשבתי עליו?

את הספר קראתי בהמלצת חברה שהתלהבה ממנו – ובאמת היא לא טעתה. זה ספר מתח-רצח מעולה, מותח, סוחף ומשעשע עם גיבורה צינית עם נטייה להומור שחור.

“אני ממש כוססת ציפורניים. כבר לא יכולה לחכות לגלות אם עשיתי את זה או לא.”
פיה של ג’נט נפער לרווחה.
“לוסי, תפסיקי לנסות לזעזע אנשים,” אימא אומרת בחביבות.
“אני לא צריכה לנסות יותר מדי, אימא, זה בא לי די טבעי.”

בהתחלה לוסי סקפטית ומגיעה בגישה של “אין לי מה להפסיד, גם ככה כולם חושבים שעשיתי את זה”, אבל כשבן (מגיש הפודקאסט) מוכיח לה שהוא מצליח למצוא מידע חדש, היא מתחילה בהדרגה להתמלא תקווה. היא יודעת שיכול להיות שהיא תגלה שהיא כן רצחה את חברה שלה, אבל היא מבינה שעדיף לדעת את האמת אחת ולתמיד מאשר להישאר עם הספקות והטראומות.

הספר עובר בין העלילה לבין פרקי הפודקאסט, ועושה את זה בצורה מעולה. כדי לא להתיש את הקורא – וגם כדי לשמור על המתח – הוא מביא את פרקי הפודקאסט בחלקים, אז האיזון נשמר ממש טוב לאורך הספר. החסרון היחיד זה העימוד המעט-בעייתי בפרקי הפודקאסט שהיה מבלבל בחלק מהפסקאות, ואולי יתקנו במהדורה הבאה (בהנחה שהבעיה היא במהדורה העברית ולא מכוון כך במקור).

הספר נוגע בכל מיני נושאים חשובים ורגישים, כמו היחס השונה של החברה לגברים ולנשים. למשל הציטוט היפהפה הזה:

“שמעתי שללוסי יש מזג חם. ראית אותה מתפרצת פעם?”
“כאילו… אני לא יודעת. אני לא כזה בטוחה שאנשים היו אומרים שיש לה מזג חם, אם היא היתה גבר. אם היא היתה בחור, אז פשוט היו אומרים שהיא יודעת לעמוד על שלה כשהיא צריכה.”

הספר מאד פמיניסטי, אבל לא בקטע של “נשים הן הכי טובות” או שנאת גברים, אלא בקטע של היחס לנשים לעומת גברים. יש בספר גם נשים מרושעות וגם גברים דוחים – המגדר הוא לא מה שהופך אותנו לטובים או לא. החברה היא זו שמתעקשת לתת יחס שונה לכל מגדר, להנציח סטיגמות ולעוות את המציאות. אני מאד התחברתי להרבה מאד דיאלוגים שהיו בספר, שנגעו בי מאד. יש בספר עוד נושאים רגישים, חשובים ומורכבים.

ככל שיותר סודות מהעבר נחשפים, רמת המתח עולה. הסוף של הספר מושלם. כשסיימתי את הספר חזרתי לשגרת היום ופתאום שמתי לב ששחררתי איזו נשימה ארוכה שאפילו לא שמתי לב שעצרתי מרוב מתח. ממליצה מאד.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח, אלימות במשפחה, גזלייטינג, בגידות. יש מעט סצנות מיניות בלי הרבה פירוט גרפי.

הוצאת הספרנית | 382 עמ’ | מרץ 2025 | תרגום: מור רוזנפלד | עריכה: שירי צוק | הגהה: אילת שני, שחר אדר | עימוד: שרית רוזנברג | עטיפה: חן יאקה-שומרון (סטודיו לימונדה)

להשוואת מחירים ורכישת הספר עם קופון הנחה