הלילה שבו נשארנו לבד / לורה דייב

על מה הספר?

אבא של נורה תמיד היה נוכח בחיים שלה, אבל הוא אף פעם לא היה לגמרי שלה. הוא הספיק להתחתן שלוש פעמים ולהביא שלושה ילדים משתי נשים שונות. בכל פעם הוא התקדם הלאה לאישה הבאה, אבל המשיך להיות בקשר עם הילדים שלו. הוא תמיד הקפיד לא לערבב בין המשפחות, וההיכרות בין הילדים היתה רופפת מאד.

כמה שבועות אחרי שאבא של נורה נפטר, כשהחליק מהסלעים שבשטח של אחד הבתים שלו, אחיה החורג של נורה יוצר איתה קשר. הוא חושד שאבא שלהם לא באמת החליק אלא נדחף. הם יוצאים יחד למסע כדי לנסות לגלות את האמת, ובדרך הם מבינים שאולי הם לא באמת הכירו את אבא שלהם כמו שהם חשבו…

מה חשבתי עליו?

על הספר הקודם של לורה דייב – ״הדבר האחרון שהוא אמר לי״ – אני ממליצה הרבה פעמים למי שרוצה ספר מתח לא מפחיד ולא אלים. הספר הנוכחי מאד באותו סגנון. נורה וסאם עוברים מאדם לאדם וממקום למקום ופותחים תיבות פנדורה, אבל אין תחושת סכנה שמרחפת עליהם, אין רוצח סדרתי שהם צריכים לתפוס, ואין מישהו שמנסה לרדוף אחריהם. זהו אמנם ספר בסגנון ״מי עשה את זה״, אבל הדרך לשם היא גם רומן-דרמה-משפחתית קצת איטית ומהורהרת.

כשנורה וסאם מדברים עם אנשים שהכירו את אבא שלהם, הם שמים לב שכולם מסתירים מהם מידע עליו. אבא שלהם היה אדם מורכב, שהראה לכל אחד רק את הצדדים שהוא רצה. הם, הילדים, נולדו בהפרש של כמה שנים לאמהות שונות ולא גדלו יחד. סאם נכנס לעסק המשפחתי ונורה סירבה ונשארה בחוץ. למרות שאביהם שמר על קשר עם הילדים והשתדל להיות בתמונה – עדיין הם מבינים שהם לא באמת הכירו את כל הצדדים באופי של אבא שלהם. התחושות שלהם סביב זה מעלות מורכבות מאד גדולה על יחסי הורים-ילדים ומשפחה באופן כללי.

בספר היו כמה תפניות מעניינות, חלק צפיתי וחלק נפלתי בפח ההטעיות. אבל גם כשהתעלומה נפתרת, הרגשתי שזה לא רגע השיא האמיתי של הספר, אלא שהמסע היה לא פחות חשוב מהמטרה עצמה. גם בשביל לבנות מחדש את המשפחה, וגם כדי לעזור לנורה ואחיה להיפטר מהמטען הרגשי שהם סחבו איתם כל החיים בגלל אבא שלהם.

בסופו של דבר מדובר ברומן-מתח שמשלב תעלומת ״מי הרוצח״, עם דרמה משפחתית מורכבת ומסע התקרבות של שני אחים.

מה פחות אהבתי?

מה זה אומר להיות נאמן, אם אתה אוהב מישהו אחר בכל מקרה? (עמ׳ 266)

יש לי קושי מאד מאד גדול עם ספרים שמנרמלים בגידות בזוגיות. כשאבא של נורה וסאם עבר מאישה לאישה, הוא לא עשה את זה בצורה מסודרת של גירושין ואז מציאת אישה חדשה, אלא תמיד הכל היה תוך כדי. הוא אף פעם לא היה טיפוס של נאמנות זוגית – וגם הנשים שלו כנראה ידעו את זה באופן זה או אחר. המטרה היתה להציג דמות מורכבת, ואני מבינה את זה, אבל הסופרת לא התייחסה לזה בצורה מאד שלילית אלא קצת כמו משיכת כתפיים – ״זה מה שהוא, וככה הוא״. זה משהו שמאד נוכח לאורך הספר, במיוחד כששני הגיבורים הם התוצר של הדבר הזה. קשה לי להישאר אדישה לנירמול הזה.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות (רצח או התאבדות?), חוסר נאמנות בזוגיות.

הוצאת כנרת זמורה דביר | תרגום: שאול לוין | 284 עמ׳ | נובמבר 2025

להשוואת מחירים ולרכישה עם קופון הנחה