צבע הכשף [לא אהבתי]

צבע הכשף / טרי פראצ’ט

פראצ’ט נחשב בין סופרי הפנטזיה-הומור הגדולים שיש, אבל כל מה שהצלחתי להשיג בספריה הקודמת שלנו היה בשורות טובות ותת-הסדרה של בני החורין הקטנים (וגם היא לא במלואה). סופסוף בספריה החדשה שלנו גיליתי ספרים נוספים שלו והחלטתי להתחיל מהראשון בעולם הדיסק – “צבע הכשף”. אמנם הזהירו אותי שתת-הסדרה הזו פחות מוצלחת, אבל חשבתי שזה רק אנשים עם ציפיות גדולות מדי.
טעיתי.

הספר מספר על סתמרוח, קוסם כושל, שפוגש את זוגפרח – שמגיע ממקום רחוק ושונה בעולם הדיסק. זוגפרח החליט לצאת להרפתקה ולהכיר עולמות חדשים וגיבורים מפורסמים, וסתמרוח מצטרף אליו במסע. במקביל לכל זה מנהלים את העולם האלים השונים למעלה – הגבירה, גורל, מוות ועוד (בסגנון של פרשי האפוקליפסה ב”בשורות טובות”).

הספר ממש איכזב אותי ובקושי הצלחתי לסיים אותו למרות שהוא בכלל לא ארוך. מצד אחד הוא לא מהפנט, עמוק ומרתק כמו הערפילאים או ספרי רובין הוב, ומצד שני הוא גם לא מספיק מצחיק כמו בני החורין הקטנים של פראצ’ט, הוא מרגיש כמו… סתם משהו באמצע שלא החליט מה הוא רוצה להיות.
אפילו כשהיה איזה טוויסט שהייתי בטוחה שהולך לשנות את כל הסיפור – זה היה רק משהו זמני וקצר.

הספר פחות מיועד לילדים. יש אלימות – בעיקר קטטות בבר אבל כאלה שנגמרות בגפיים מפוזרים (מצרפת דוגמה בתגובות), בחלקים מסויימים השפה גבוהה, מתפתלת ומסורבלת (מצרפת דוגמה, גם), ומבחינת המיניות אין תיאורים מפורשים אבל יש כמה דמויות בעירום מיותר (מצרפת דוגמה, אלא מה). לכן בעיני הספר לא מתאים בכלל לילדים אלא רק לנוער בוגר. אבל הדוגמאות זה בשביל שתחליטו לבד.

בפעם הבאה אקח את שומרים! שומרים! מהספריה, שהבנתי שהוא הרבה יותר מוצלח…