גורלו של אפולו [אהבתי]

גורלו של אפולו היא סדרת ספין אוף, אבל היא מצויינת בפני עצמה. היא ממשיכה את ההומור הפרוע של פרסי ג’קסון, אבל היא גם אפלה יותר -בפעם הראשונה בספרים של ריירדן יש בה מוות של דמות חשובה “מהטובים”, יש אזכורים רבים להתעללות רגשית ארוכה שמג עברה, וגם האלימות בה קשה יותר (בספר החמישי יש דמות שכורתים לה את הידיים). בספר החמישי יש אחת מהסצנות הקשות והכואבות ביותר סביב ההתעללות במג, ובה אנחנו מכירים גם את האחים החורגים של מג שאומצו ע”י נירון ועברו את אותה שטיפת מוח.
הסדרה גם עמוקה יותר. יש הרבה התייחסות להתבגרות וההתפתחות האישית של הדמויות מהספרים הקודמים, אבל גם ובעיקר – הספר ממש מלווה את ההתפתחות של אפולו, שהופך מאל שחצן ומתנשא שבני התמותה הם לא יותר מחגבים בעיניו, לאל שמצליח להבין את העולם דרך העיניים של בני האנוש. מבין יותר את הבחירות בין טוב ורע, וכמה מיוחד זה שיש אנשים שהם באמת אנשים טובים.
כל ההתפתחות וההתבגרות של אפולו היא אחד הדברים היפים בסדרה, שממש העלו לי דמעות בעיניים בנקודות שונות – במיוחד בספר החמישי ששם זה ממש מגיע לשיא. גם הדמות של מג עוברת מהפכה אמיתית. מילדה שגדלה בצל אב חורג מתעלל עם רגשות אשמה שטבועים בה עמוק, היא הופכת לגיבורה אמיתית ומודל לחיקוי.שמעתי כבר כל מיני אנשים (בעיקר מבוגרים, לא נוער) שפרשו אחרי סדרת האולימפיים ולא המשיכו לאפולו, או התחילו קצת והפסיקו כי הם הרגישו שזה more of the same. אז הנה חמש סיבות כנגד חמשת ספרי הסדרה – למה כן לקרוא את הסדרה:
1. כי more of the same זו סיבה מצויינת! מי לא רוצה עוד מהתענוג הזה שנקרא ריק ריירדן? יש אקשן, מתח, הומור, פנטזיה, הכל בספר אחד (או יותר נכון 15)! השתגעתם לעזוב את כל זה בדיוק עכשיו?
2. כי זו באמת סדרה טובה, שהולכת ומתבגרת עם הקוראים. עדיין יש הומור, אבל כמו שכתבתי למעלה – היא הרבה יותר עמוקה. ההתפתחות של אפולו ומג מתוארות בצורה פשוט יפה. שלא לדבר על דמויות נפלאות נוספות כמו פול, האבא החורג של פרסי.
3. כי אתם רוצים לדעת מה קורה עם הגיבורים שלנו מהספרים הקודמים. תודו בזה.
4. כי היא מצחיקה. מאד. כמו כל הספרים של ריירדן. “מג ואני חצינו את ארצות הברית בכיוון אחד ואז בחזרה. שיחררנו אורקלים עתיקים, הבסנו לגיונות של מפלצות וסבלנות את זוועות התחבורה הציבורית האמריקאית”. (עמ’ 9)
5. כי היא מקורית. לראות את העולם שלנו מנקודת מבט של אל, זה נפלא, ונותן נקודת מבט שונה על החיים. “אלים מתקשים להסתדר עם דדליין. הרעיון של זמן מוגבל לעשות משהו פשוט חסר היגיון מבחינת בן אלמוות”(עמ’ 194).