15 שעות [ככה ככה]

15 שעות / דייויד קסלר

אלכס סדקה הוא עורך דין בעל משרד קטן. הוא מקבל תיק של נאשם שנידון למוות באשמת רצח ומנסה להגיש בקשה לחנינה אחרונה, כאשר גזר הדין אמור להתרחש תוך מספר שבועות. אבל 15 שעות לפני ביצוע גזר הדין, מחכה לו הפתעה: האמא הגוססת של הקורבן מבקשת מהמושל שיסכים להקל בעונש של הרוצח למאסר עולם במקום מוות, בתמורה לכך שיגלה איפה הגופה, כדי שתזכה לקבור אותה לפני שתמות. ברגע האחרון אלכס נכנס לסחרור מותח בניסיון להציל את הלקוח שלו ולהבין מה באמת קרה באותו לילה של הרצח.

הספר היה מאד מותח. בראש כל פרק מצויינת השעה המדוייקת בה מתחיל הפרק – משהו שאחרי כמה פרקים מפסיקים להתייחס אליו אבל הפרקים עצמם נותנים תחושה שכל רגע קורה משהו. בניגוד לספרים אחרים שבין פרק לפרק יכולות לעבור שעות, ימים ואפילו שנים – כאן הכל מתרחש ברציפות ואפילו במקביל.

מה שפחות אהבתי –
א. היו דברים שהרגישו לי לא ממש אמינים, לפעמים אפילו בפרטים קטנים, לפעמים בדברים טכניים (אני לא ממש בטוחה שאפשר לבצע את הסריקה הממוחשבת שמבוצעת שם במיקרוסקופ, למשל), לפעמים בצירופי מקרים או תכנונים לטווח ארוך שהצליחו באופן לא מאד מציאותי אלא אם יש לך המון מזל.
ב. היו דברים מאד צפויים. למשל באנגלית שם הספר הוא Mercy אבל בעברית הוא 15 שעות, כך שבכל פעם שאלכס מנסה לקבל הארכה ודחיה של גזר הדין – אנחנו מבינים מראש שזה לא יקרה אחרת שם הספר לא יהיה רלוונטי. יש גם דברים שציפיתי שיהיה טוויסט עליהם כי הם צפויים מדי אבל לא היה טוויסט (למשל אם חשדת במישהו – תמשיך לחשוד… אתה כנראה צודק). גם חלק מהפתרון המרכזי של העלילה הצלחתי לנחש בערך באמצע הספר וזה ביאס אותי כי אני אוהבת שהסופר מפתיע אותי.
ג. היו פעמים שהכתיבה היתה ממש מעצבנת כשהסופר ממש ניסה להסביר דברים – כל מיני מושגים (למשל דברים טכניים אבל לא רק) או כל מיני דברים שזה הרגיש שהוא לא בטוח שהקורא מבין מספיק את ההתרחשות אז הוא דחף לו בכפית. זה לא קרה המון אבל זה קרה מספיק פעמים בשביל לעצבן.

היה נחמד גם הקשר היהודי שנמצא בספר, כמו שם המשפחה של אלכס (צדקה. כן, הוא יהודי) והתייחסויות למילים בשפה העברית. כמובן שהלכתי לבדוק בויקיפדיה ואכן הסופר ממשפחה יהודית…

בשורה התחתונה – ספר מותח בעלילה ובהתרחשויות, אבל בינוני יחסית מבחינת התעלומה שלו.