קוד לבוש

קוד לבוש

תגיות:, ,
קוד לבוש / קרי פיירסטון
מולי לומדת בכיתה ח’, ונמאס לה מקוד הלבוש בבית הספר, ממיליון סיבות. היא מחליטה להקים פודקאסט ולדבר על הקושי מול קוד הלבוש, ולראיין בנות שונות שנתקלו בבעיות סביב הדרישות או בהשפלה מול אכיפת קוד הלבוש. לאט לאט הפודקאסט הופך למהפכה אמיתית של שינוי…
קוד לבוש הוא ספר נוער מצויין, שאני מאמינה שהרבה בני ובנות נוער – מכל המגזרים – יוכלו להזדהות איתו. קוד לבוש הוא דבר שקיים ברוב בתי הספר, מתלבושת אחידה ועד הגבלות שונות על חולצה, מכנסיים או אפילו תספורת. בגיל ההתבגרות המצב נהיה רגיש וקשה במיוחד, ונוצרות הרבה מאד התנגשויות בין התלמידים (ובמיוחד תלמידות) לבין הכללים.
הקושי מול קוד הלבוש הוא לא רק כי “בא לי ללכת בצורה מסויימת” – הוא כולל גם קשיים של דימוי גוף, התפתחות גופנית, אופנה, מבחר ספציפי בחנויות, קשיים כלכליים של רכישת מלתחות כפולות, ועוד. הספר מביא את הקשיים השונים האלו בצורה מעוררת הזדהות ואמינה, ויוצר סיפור מלא ומורכב ולא חד מימדי ושטוח של “בא לי”.
היו בספר נקודות שמאד התחברתי אליהן. למשל – קוד הלבוש הוסבר בבית הספר בטענה ש”בת היא הסחת דעת”, וזה דבר חמור מאד בעיני (וגם בעיני הספר). קוד לבוש צריך להיות במוסד חינוכי ומקומות עבודה ציבוריים כלבוש מכבד, בלי שום קשר למין העובד או ל”הסחת דעת”. בנוסף, היחס לבת כאל “הסחת דעת” הוא מחפיץ, מזלזל, ונותן לגיטימציה חינוכית להטרדה מינית ויחס לבת כאל חפץ מיני.
גם אכיפת קוד הלבוש בספר בוצעה בצורה מאד גסה, משפילה, לא ראויה ולא מתחשבת. לא ראוי בעיני שגבר יעיר לבת על הלבוש שלה. לא ראוי בעיני שאין הקשבה לילד במצוקה או חולה, והדגש הוא רק על הלבוש שלו. ככה לא צריך להתנהל מוסד חינוכי. גם אם יש קוד לבוש שצריך לאכוף – עדיין צריך להפעיל שיקול דעת והבנה, בדיוק כמו שוטר שלא יעכב רכב שנוסע במהירות בגלל אישה כורעת ללדת או אדם שצריך להגיע בדחיפות למיון. אפשר היה לחלוטין להזדהות עם המצוקה של מולי והחברות.
מצד שני היו גם נקודות שפחות התחברתי למסרים של הספר. אני חושבת שקוד לבוש בבית ספר הוא דבר חשוב, ולא צריך לוותר עליו. אני כן חושבת שקוד לבוש צריך להיות שוויוני (גם לבנים וגם בין בנות במידות שונות), הגיוני (למשל לא לדרוש בגדים שפשוט בלתי אפשרי למצוא בחנויות), וידוע מראש (לשלוח להורים את הכללים עוד בהרשמה לבית הספר ולא אחרי שנרכשו בגדים לא מתאימים בחופש הגדול). כמו כן בהחלט ראוי לשקול התגמשות מסויימת בכל מיני מקרים, למשל אולי הקלות בימי שרב. אבל בעיני לא צריך לוותר לחלוטין על קוד הלבוש אלא רק להתאים אותו למציאות.
בנוסף אני לא חושבת שהורים צריכים לעודד את הילדים שלהם להפר את הכללים או למחות נגד בי”ס, כי לילדים בגיל הזה יש לפעמים שיקול דעת מוטה ולא תמיד מבינים את התמונה המלאה. באותה מידה נערים בגיל הזה יוכלו בפעם הבאה להחליט למחות נגד מבחנים, שיעורי מתמטיקה שנואים, או מורה קשוחה מדי לטעמם. אני חושבת שבמקרים של מחאה צריך התערבות של הורים – בדגש על נציגי ועד הורים – שיעלה את הנושאים בצורה מסודרת מול צוות בית הספר, תוך שיקול הורי מהי תלונה מוצדקת מטעם התלמידים ומה תלונה ילדותית. בספר ההורים היו ממש ממש אנמיים ללא שום קשר עם צוות בית הספר, והפעולות היחידות שלהם היו בתמיכה גבית לילדים שעשו כמעט את כל העבודה בעצמם.
בנוסף לדיבורים על קוד לבוש, מדובר גם בספר נוער קלאסי שמעלה קשיים שונים של גיל ההתבגרות – התמודדות עם לימודים, אהבות, יציאה מהארון, סיגריות, משפחות מורכבות או מפורקות ועוד. הוא גם מחזק ומעצים את הכוח שיש לנערים ונערות גם בגיל 12-14 ואת היכולת לשנות את הסביבה שלהם ולשפר אותה למרות גילם הצעיר יחסית.
הספר כתוב מצויין, ולא פחות ממה שהוא יעניין נוער – אני חושבת שהוא חשוב גם להורים ומחנכים, כדי להבין את המורכבות שעוברת עליהם בגיל הזה, גם סביב קוד הלבוש אבל לא רק.
מודן הוצאה לאור | 311 עמ’ | מאנגלית: ענבל שגיב נקדימון | מאי 2021

כתיבת תגובה