סיפור ; הגדה [אהבתי]

“ובליל הסדר הזה, כשאלישבע עסוקה בלעקוץ את ריקי – בכוונה, בלי כוונה, מי בכלל יודעת – ריקי רק נזכרת בדפנה ומתגעגעת אליה קצת, וחושבת איך כשאלישבע אומרת ‘איך הולך עם יאיר’ או ‘הורדת את הקילואים של איתמר’ היא בעצם מדברת קצת על עצמה, שאין לה יאיר או איתמר משלה, ואולי היתה רוצה שיהיה.”

“אפשר גם להיות עשירים בכסף ועדיין להיות עניים ברוח, עניים בחברים, עניים בנפש. גם זה צורך, וגם זה רעב. מסוג אחר, כמובן, לא מהסוג שחופר חורים בבטן, ועדיין – רעב. כשההגדרה אומרת ‘כל מי שרעב יבוא ויאכל’, היא בעצם מזמינה ואומרת – גאולה היא לא רק אוכל, גאולה היא גם הכרה בקושי. גאולה מתחילה בתשומת לב.”