סיפור האהבה של המהפנטת [אהבתי]

סיפור האהבה של המהפנטת [אהבתי]

תגיות:
סיפור האהבה של המהפנטת / ליאן מוריארטי
אלן היא יועצת ומטפלת בעזרת היפנוזה. היא חיה לבד בבית חוף מקסים שבו היא מקבלת מטופלים, ונמצאת בזוגיות טריה מאד עם פטריק, אלמן ואב לבן, שנראה בינתיים כמו גבר החלומות. אבל יש רק בעיה אחת: מתברר שלפטריק יש אקסית משוגעת שמהרגע שהם נפרדו היא הפכה לסטוקרית. היא עוקבת אחריו לכל מקום כולל דייטים, משאירה לו פתקים ומכתבים, ובאופן כללי מאד קריפית. אלן לא נבהלת, ואפילו מסתקרנת מההיבט האנושי-נפשי, איך מישהי מגיעה למצב כל כך נואש והזוי.
“עכשיו שהיא ידעה שאני מטורפת, לא יכולתי להתנהג כמו אישה נורמלית שוב, כי היה משתמע מכך שיש לי אפשרות בחירה. שאני יכולה לבחור אם להיות מטורפת או נורמלית. ואם יש לי בחירה, משתמע שאני לא באמת מטורפת, ושאני צריכה להפסיק עם זה ולהתקדם בחיי.”
ליאן מצליחה לרקום כאן סיפור דרמטי על אהבה וחמלה, על פרידה וגעגוע, על אתיקה ומוסר, על קשרים בין דוריים וקשרים זוגיים.
הספר נע בין שתי נקודות מבט: אחת בגוף שלישי, שמספרת על אלן ופטריק, והשניה בגוף ראשון – מצד הסטוקרית. נקודות המבט מתחלפות באופן פתאומי ללא אזהרה, וההבדל המיידי הוא רק הגוף ראשון מול שלישי.
בספר יש מעין משולש אהבה מוזר, מפורק וחד צדדי: הסטוקרית שרודפת אחרי פטריק, השנאה שלו מולה, והקשר המוזר שנרקם-ולא-נרקם בין אלן והסטוקרית. ובתוך עין הסערה של המשולש – ג’ק, הבן של פטריק.
“חשבתי שפטריק היה סיפור האהבה המושלם שלי. אלא שהוא לא היה. הוא סיפור האהבה של המהפנטת. ובסיפור האהבה של המהפנטת אני החברה לשעבר. לא הגיבורה. אני רק דמות משנית. או שאני הנבל.”
והסוף… פשוט מקסים.
לפני שקראתי את הספר, הסתקרנתי קצת בגלל השם ובגלל הכריכה המסנוורת, אבל גם נרתעתי בגלל שגיבורת הסיפור היא מהפנטת – ואני באופן אישי לא מתחברת בכלל לכל נושא רפואת אליל, וחששתי שלא אתחבר לגיבורת ספר שמייצגת נושא שאני נרתעת ממנו. אבל הספר ממש לוקח את הנושא הזה לעומק ומציג את נושא ההיפנוזה מהפן היותר רציונלי-מפוקח. אלן היא לא שרלטנית, היא לעולם לא תציע ריפוי (למרות שהיא מאמינה בקשר בין גוף ונפש), היא לא תבטיח תוצאות, היא יודעת מה הגבולות של ההיפנוזה העצמית ומה אפשרי ומה לא. ומעבר לסיפור האהבה שיש בספר, גם הנושא הזה היה ממש מעניין והוצג בצורה עגולה, מורכבת ומרתקת.
מומלץ לכל חובבי הרומנים, וגם למי שלא חובב – כמוני – אבל מוכן להגיע עם ראש פתוח לרומן קצת שונה, שכתוב בצורה נפלאה ו…מהפנטת.
כנרת זמורה דביר | 416 עמ’ | מאי 2021 | תרגום: אביגיל בורשטיין

כתיבת תגובה