מסעותי עם חמותי [אהבתי]

מסעותי עם חמותי / מאירה ברנע גולדברג

דמיינו את החמות הכי פולניה ונרגנת שאתם מכירים. נסו להיזכר בכל הסיפורים של החברים וקרובי המשפחה, וחברו את כל הכל ביחד. כן, אני מדברת על החמות הפולניה ההיא שעושה רגשי אשם כשהילדים לא באים לבקר מספיק לדעתה. שמקווה בסתר לבה למות בבית לבד בחושך רק כדי שהילדים ירגישו רע שהם לא באו מוקדם יותר. כן, זו שמרכלת עליכם מאחורי הגב (אולי ביידיש). זו שמקווה שהבן שלה יהיה עורך דין או רופא, ושהכלה שלו חייבת להיות מושלמת כמוהו (לא יקרה בחיים כי אף אחד לא מושלם כמו הבן שלה). זו שתמיד צודקת, גם כשהיא לא.
נזכרתם בכל סיפורי הזוועות ששמעתם? דמיינתם?
עכשיו תכפילו פי 10, וקבלו את דליה, אמא של ליאור, והחמות של שירה.

דליה לא סובלת את שירה וכמובן היתה מאחלת לליאור כלה הרבה יותר טובה לבן המושלם שלה. היא מתערבת בכל דבר כי היא לא סומכת על שירה שהיא אמא ורעיה מספיק טובה, ומנסה לסכסך בכל דרך אפשרית ביניהם.
שירה וליאור כבר למדו לנסות להתרחק ממנה עד כמה שאפשר, אבל אז קורה משהו שבעקבותיו דליה מבקשת לעבור לגור עם ליאור ושירה למשך כמה חודשים.
הבעיה היא שהתזמון לא היה יכול להיות יותר גרוע, ומגיע בדיוק כששירה מתחילה לחשוב בסתר להתגרש מליאור, ובמקביל מגלה שהיא בהריון מאד מאד לא מתוכנן ממנו.

מאירה יצרה סיפור שמשלב דרמה והומור באופן מושלם (כמו בשאר הספרים שלה). בחלק מהפרקים אנחנו רואים את הסיפור דווקא מהצד של דליה ולא מהצד של שירה, מה שהופך את העלילה לעוד יותר מרתקת. במשך חצי ספר רק התפללתי שדליה תקבל כבר התקף לב ותמות כי הדמות שלה היתה כל כך מרגיזה (בכוונה, כמובן). והייתי ממש על קוצים בשביל לדעת איך הסיפור יתפתח ומה יקרה בסוף.
הספר נהדר, קליל וסוחף. הוא לא ארוך – כ220 עמודים, ואפשר “לבלוע” אותו במהירות.

לשמרנים/דתיים שבינינו: מבחינת נקיות – יש שתי סצנות מיניות, והשפה עצמה לא ממש נקיה (יש מדי פעם קללות, דיבורים על יחסי מין ועוד), אבל למי שזה לא מפריע או מסוגל לבלוע את הצפרדע, הספר מומלץ בחום.