ויליאם ונטון והחידה הבלתי אפשרית / בובי פירס

לפני פסח ביקרתי עם הילדים בספריה, אחרי המון זמן שלא היינו שם (מי צריך ספריה כשמקבלים ספרים לסקירה באופן שוטף…). לקחתי בשבילם את הספר הראשון בסדרת ויליאם ונטון, ולא התאפקתי וניסיתי אותו גם.

על מה הספר?

“ויליאם ונטון” היא סדרה בת 6 ספרים (כולם תורגמו) בז’אנר של “נער בתחילת גיל העשרה שמגלה שהוא (משהו מיוחד) ונחשף לעולם שלם של סודות שהסתירו ממנו“. אז הפעם יש לנו את ויליאם, נער חובב צפנים בן 12, שלפני 8 שנים קרו כמה דברים ששינו את חייו: אבא שלו עבר תאונה שגרמה לו להישאר משותק, הם עברו מאנגליה לנורבגיה בשם בדוי, וסבא שלו נעלם. כשויליאם פותר בטעות גליל צפנים מסתורי ומפורסם – הוא מגלה ש… לא מגלה לכם! מכאן מתחילה הרפתקה שבה ויליאם מכיר דלת מדברת, חממת צמחים קיברנטית ונבל על מסתורי.

מה חשבתי עליו?

כמו שאומרים – it’s complicated.

העלילה

הספר בהחלט שמר יפה על מתח ואקשן, קראתי את הספר די מהר ולא נטשתי באמצע. אני יכולה להבין למה הוא הצליח. הוא גם מאד קליל וזורם.

הדמויות

שטוחות כמו מצת מכונה. הצלחתי לספור בערך 12 דמויות: ויליאם, ההורים שלו, סבא שלו, הנבל, המנקה, משרת, מר גופמן, הארייט, סלאפרטן, איסכיה ופרדי. לאף אחת אין עומק. כלום. בכלל. חלק מופיעות רק לרגע להופעת אורח (התפקיד של הארייט היה לקחת את ויליאם מהחדר שלו לחדר של סלאפרטן). אנחנו לא יודעים שום דבר וכלום על הרקע שלהם, בקושי משהו על המראה. אני חושבת שלדלת המדברת יש יותר עומק מרוב הדמויות.

העולם

הספר מתרחש בעולם שלנו אבל ויליאם עובר לשהות במקום חדש (המכון), מכיר אנשים חדשים, תוכנית לימודים חדשה, והרבה המצאות חדשות. העניין הוא שהספר מתקדם ממש ממש מהר ואין בו כמעט שום בשר שנוגע למסביב. זה בערך כמו שתקחו את הארי פוטר 1 ותשאירו ממנו רק פרקים נבחרים: הספר יתחיל בפרק שבו הארי הולך לגן חיות והזכוכית נעלמת, מיד אחרי זה הפרק שבו הארי מכיר את האגריד שמספר לו שהוא קוסם, הפרק שהארי מגיע להוגוורטס (בלי כל החלק של סמטת דיאגון וההסברים על עולם הקוסמים), פרק אחד שבו הארי מכיר את הרמיוני (איסכיה), פרק אחד עם שיעור בודד בהוגוורטס שבו הוא מכיר את מאלפוי (פרדי), פרק אחד של דו קרב בחצות עם מאלפוי, ואז קופצים לכל החלק האחרון של המעבר בדלת הסודית וסצנות השיא עד הסיום. כל האמצע בו מכירים לעומק את העולם, בית הספר, השיעורים השונים, המורים, התלמידים, וכל מה שעובר על הגיבור – אין כמעט כלום. אין פלא שבספר יש רק 220 עמודים.

אמינות

אפס מאופס. ילדים קופצים מרכבת תחתית נוסעת ונשארים בלי שריטה? הולוגרמה שהכינו מראש למרות שלשולח לא היתה שום דרך לדעת שהוא יצטרך אותה? כדור מסתורי בעל שכבות מרובות שמצליחים ליצור עותקים ממנו למרות שלא פיצחו את הכדור הראשון? וגם אין עקביות בספר – בפרק אחד איסכיה אומרת שלכל הצמחים הקיברנטיים יש כפתור כיבוי למקרה שיצטרך לפעם הבאה, אבל כמה פרקים אחרי זה כשויליאם נמצא בסכנה בידי אחד הצמחים – אף אחד מהם בכלל לא מדבר על כפתורי הכיבוי.

היגיון

יש דלת נעולה שמאחוריה יש דברים ממש ממש חשובים (כולל אנשים חיים), במקום לנסות לחשוב איך לפתוח אותה – בואו נפוצץ אותה עם טנק! זה מאד הגיוני! בטוח שלא נהרוס כלום!

ויליאם נמצא במכון, ההורים שלו במקום בטוח, הם מדברים איתו חצי שניה וזהו. למה לא נותנים להם לדבר באופן שוטף? למה ויליאם לא שואל על זה בכלל? ולמה בשום מקום לא כתוב שהביאו לו מצרכים בסיסיים כמו מברשת שיניים, תחתונים או פיג’מה, גם אחרי שויליאם הבהיר שהוא הגיע בלי מזוודות?

ילדה מקבלת משימה ממש ממש חשובה שהיא צריכה לבצע, רק שאף אחד לא טורח להגיד לה את זה, ואפילו יותר מזה: מסתירים ממנה בכלל שיש לה משימה. אם נשווה להארי פוטר: זה כמו שדמבלדור ירצה שהאגריד יספר להארי שהוא קוסם כי המכתבים לא מגיעים להארי, אבל במקום להגיד להאגריד ישירות הוא כותב את זה במכתב ומחביא במשרד של מקגונגל, מתחת לקרשי הרצפה. לא הצלחתי להבין את זה.

צפנים

בשביל ספר שקוראים לו “החידה הבלתי אפשרית” (זה השם בעברית, השם באנגלית הוא אחר), והדמות הראשית שלו היא גאון-צפנים, אין בספר שום חידה ארורה. ויליאם פותר הרבה צפנים ותמיד זה הולך ככה: “ויליאם ראה את האותיות מרחפות באוויר, הוא סובב את החלקים, ובום החידה נפתרה”. לקוראים אין שום מידע איך הצופן היה נראה, איך הוא היה מורכב, או אפילו כמה חידות כדי להכניס לאווירה. וגם מה הקשר בין “המכון הפוסט אנושי” שמלא ברובוטים ודברים קיברנטיים והיברידיים, לבין צפנים וקריפטוגרפיה? הקשר היחיד הוא אולי המחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה באוניברסיטה.

פנטזיה

כל הזמן כותבים שזה ספר פנטזיה אבל זה לא באמת ספר פנטזיה, זה טכנית ספר מדע בדיוני, למרות שההסברים ה”מדעיים” שם שווים להסברים של מאמיני הארץ השטוחה. ויליאם נשאר בעולם שלנו, אבל שוהה במכון שיש בו הרבה מאד המצאות מתקדמות (למה הם לא משחררים אותן לעולם ומרוויחים מיליונים?), בדגש על רובוטיקה ובינה מלאכותית. בהמשך יש התייחסות למתכת נדירה בעלת תכונות מיוחדות – אבל גם זה נופל בגדר קטגוריית המדע הבדיוני.

בשורה התחתונה

הרגשתי שהסופר אמר לעצמו “יואו זה נהיה כזה טרנד להוציא ספרים בסגנון של הארי פוטר, בא לי גם. בטח מי שקורא ספרים הוא חנון, מה מעניין חנונים? אה, צפנים! חידות! רובוטים! בוא נכניס את הכל למיקסר, עם כמה דברים שעבדו בהארי פוטר 1, ויצא לי ספר נחמד. אין לי כוח להתעכב יותר מדי על פרטים ועומק וחורים בעלילה, יהיה בסדר, זה רק נוער, הם לא ישימו לב”.

אני לא אשקר – יכול להיות שהוא צודק בהחלט. הסדרה הצליחה בחו”ל, זכתה בפרסים ותורגמה להרבה שפות. כנראה שהנוער נשבה בעלילת האקשן המותחת (וזה בהחלט ייאמר לזכותו שהיא מעניינת), ופחות התייחס לעומק ולאמינות. שני הילדים שלי – בני 14.5 ו 11.5, פחות עפו על הספר, אמרו שהוא רץ מהר מדי, ולא בטוח שיקחו את הספר השני מהספריה בפעם הבאה שנבקר בה (אלא אם הם לא ימצאו מה לקרוא).

טריגרים ותכנים רגישים

הספר מתאים בערך מגיל 9-10 ומעלה, יש בו סכנות רגילות תואמות גיל. יש נבל שמוזכר שהוא חנק אנשים למוות. רמת פחד/אופל – הארי פוטר 1.

---

הוצאת הכורסא | תרגום: יעל ענבר | 221 עמ’ | 2017

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.
לרכישה באתר אינדיבוק לחצו כאן. לקבלת 15% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר אינדיבוק.