החיים הבלתי נראים של אדי לה רו [אהבתי]

“לא משנה עד כמה נואש או מפחיד מצבך, לעולם אל תתפללי לאלים שעונים אחרי רדת החשכה”.

“מרץ הוא חודש הפכפך כל כך. הוא התפר שבין החורף לאביב, אף שהמילה תפר רומזת על מכפלת ישרה, ומרץ הוא יותר תפרים גסים ביד רועדת, מיטלטל בפראות בין משבי הרוח הקרים של ינואר והירוק המרענן של יוני.”

“יום שלם של רכיבה אורכת הדרך ללה מאן, שהיתה נעימה אף יותר בזכות הסל שארזה להם אימה ובזכות חברתו של אביה – הראשון נתן לה לחם וגבינה למלא את בטנה, והשני צחוק ניחוח וכתפיים רחבות שאדלין חסתה בצילן בשמש הקיץ.” (עמ’ 26)

“בפעם האחרונה שהיתה פה, העיר היתה פלא בעיניה, מקום נשגב ותוסס. השווקים ההומים הרוחצים באור השמש. הקולות המהדהדים מאבן. כתפיו הרחבות של אביה, מסתירות את הצדדים האפלים של העיר.” (עמ’ 100)