ארטמיס פאול / אואן קולפר

על מה הספר?

ארטמיס פאול בן ה12 הוא נער עשיר והוא גם פושע מתוחכם עם ראש טכנולוגי. הוא גונב את ספר הכללים של הפיות, שבעזרתו הוא רוצה להשיג את הסודות והאוצרות שלהן. ולא רק זה: הוא גם חוטף את הולי, אחת הפיות, תמורת כופר. ועם הפיות האלה לא כדאי להתעסק – הן ממש לא פיות טינקרבל עדינות…

מה חשבתי עליו?

הבאתי מהספריה את הספר הראשון בסדרת ארטמיס פאול לבן שלי בן ה11, אחרי ששמעתי עליו לא מעט המלצות. הוא כנראה נהנה מספיק בשביל לאשר לי להביא לו את ספרי ההמשך, אבל כשאני קראתי את הספר אני התאכזבתי.
נכון, הספר לא מיועד לי. הוא מיועד לנוער. ועדיין, אחרי כל הבאזז סביבו – ציפיתי ליותר.

הספר מזכיר מאד את הארי פוטר ופרסי ג’קסון במובנים מסויימים: גיבור הסדרה הוא נער בתחילת גיל העשרה, שמלווה בבן ובבת שיעשו הכל בשבילו, והעלילה מתרחשת בעולם של פנטזיה ויצורים אגדיים.
אבל פה נגמר הדמיון.

בעוד הארי ופרסי הן דמויות של ילדים מתבגרים נורמלים אבל אמיצים, כאלו שמנסים לעשות מה שצריך – כולל הקרבה עצמית – בשביל להציל את העולם ולהגן על החברים שלהם – ארטמיס פאול הוא הדמות ההפוכה בדיוק: הוא נער עשיר, מפונק, אגואיסט ואלים (דראקו מאלפוי שכזה). מי שמלווה אותו הם לא שני חברים אהובים אלא המשרת הנאמן ואחותו הצעירה של המשרת (לפחות בספר הראשון). פאול חושב אך ורק על טובת עצמו, גם כשזה כולל פגיעה באחרים (מצ”ב צילום מעמוד 16 בספר על הנונשלנטיות שבה ארטמיוס והמשרת שלו באטלר פוגעים בכל מי שעומד בדרכם).

במקום שינוי מרענן בדמות הגיבור הרגשתי בעיקר סלידה, וחוסר חשק להמשיך לקרוא את הספר. אמנם הסופר לא מסתיר את זה שאנחנו אמורים לאהוד גם את ה”אויבים” של פאול (במקרה הזה – הפיות), שהן בעצם הדמויות הטובות בסיפור, אבל העובדה שבכל זאת הסדרה נקראת על שמו של פאול והוא הדמות הראשית ודי ברור שהוא לא יקבל את הסוף הרע שמגיע לו – השאירה לי טעם רע.

דבר נוסף שלא אהבתי בספר זה שהרגשתי קצת חוסר מקוריות בהמצאות שקשורות לפנטזיה. הפיות – שגרות בעולם שלנו אך מסתתרות מבני האנוש – משתמשות ב”טכנולוגיה של פיות”, אבל היא פחות או יותר מועתקת מבני אדם. באחד הקטעים מתוארת הולי – פיה בצבא הפיות – שמנסה ללבוש זוג כנפיים מדגם “שפיריות”, והיא מתלוננת שלדגם הזה יש מנוע בנזין, לעומת דגם יונק הדבש שיש לו מנוע שקט עם סוללה סולרית שמחוברת ללוויין. בקיצור, טכנולוגיה הייטקיסטית ואנושית לחלוטין, אולי עם קצת שדרוגים פה ושם במהלך הספר, אבל שום דבר שהרגיש לי מקורי או קסום במיוחד.

ובכלל, לא כל כך ברור לי כל הנושא של שמות הפיות – אני לא יודעת אם זה עניין של התרגום או שככה זה במקור אבל יש שם ערבוביה שלמה בין פיות, לפרקונים ואלפים.

שורה תחתונה: הסדרה היא סדרה מאד מצליחה וכנראה שהרבה אנשים התחברו אליה הרבה יותר ממני. אם אתם מביאים את הספר לילדים שלכם, תשקלו מראש האם אתם רוצים לתת להם אנטי-גיבור כזה בתור מודל לחיקוי. מתאים בערך מגיל 10+, אם כי תעשו את השיקול שלכם מבחינת האלימות והמסרים.

הוצאת כנרת זמורה דביר | 271 עמ’ | 2003