שישיית אטלס / אוליבי בלייק

על מה הספר?

בעולם שבו לחלק מהאנשים יש כוחות קסם מסוגים שונים, פעם בכמה שנים פונה אגודה סודית לשישה “עילויים” מוכשרים במיוחד. היא מציעה להם שנת הכשרה, שבסופה חמישה מתוכם יוכלו להתקבל לאגודה הסודית – ובכך יבטיחו לעצמם דרך סלולה לכל דבר שירצו: כסף, יוקרה, מעמד, ועוד. הספר מספר על שישה אנשים שנבחרו לחניכה, מהרגע בו הם מקבלים את ההודעה ועד סוף השנה. הספר הוא ראשון בסדרה.

מה חשבתי עליו?

“סנסציית טיקטוק!” לא פחות! ולא הבנתי בכלל למה. מה היה לאנשים כל כך מלהיב בספר הזה?

העלילה וקווי עלילה

טוב, בשביל להעביר ביקורת על עלילה צריך שתהיה עלילה, וכמעט אין כזאת. רוב הזמן יש דיאלוגים בין דמויות ופה ושם קצת סצנות מעבר לזה, אבל אין הרבה התרחשויות ממש ולא לגמרי ברור מה הם עושים בשנת ההכשרה הזו. מדי פעם נשמע שיש להם מעט ליווי של אטלס ודלטון, אבל אין כמעט שום דבר על מערכת שיעורים מסודרת. יש פה ושם אזכורים על ניסוי או מחקר שהם עשו או הסבר שהם שמעו, ובערך זהו. מה ההכשרה פה בכלל? נשמע שרוב הזמן הם סתם סטודנטים חופשיים שעושים מה שבא להם (ליבי וניקו) או לא עושים כלום (פאריסה). כל הספר חיכיתי שיגיע הרגע שבו דברים מתחילים להיות מעניינים, וזה פשוט לא הגיע. אחרי רבע ספר היה איזה קטע אקשן בודד של קרב, וזהו בערך.

הדמויות

לא התחברתי כמעט לאף דמות. פאריסה פסיכופתית לחלוטין, גם קאלום, וטריסטן די דפוק. ריינה היתה עם פוטנציאל אבל היא אנטי-סוציאליסטית לחלוטין. ניקו עוד היה איכשהו סביר אבל מעייף נורא. ליבי היתה הכי נורמלית אבל היה מאד מעצבן איך שהיא התייחסה לעזרא, וכולם התייחסו אליה כמעצבנת כי היא העזה לשאול שאלות והיתה חרדתית מאד. זה עשה מאד אנטי לדמות, בעיני.

העולם

לא לגמרי ברור. מה ההבדל בין מדיאנים למכשפים? האם אנשים עם כוחות חיים באופן רגיל עם “מוגלגים”? האם יש חוקים או הגבלות כלשהן? אין שום העמקה בעולם.

הכתיבה

מבחינת המשפטים והזרימה שלהם, רוב הכתיבה היתה בסדר, אבל פה ושם היו כל מיני קטעים מוזרים ולא מקובלים, כמו לכתוב דיאלוג ואז לכתוב בסוגריים מי אמר את המשפט, כמו בתסריט. היו כמה בחירות מילים מוזרות כמו “היא לכסנה את עיניה” במקום “צמצמה את עיניה” אבל אני לא יודעת אם זה בחירה תרגומית או במקור.

מה שהפריע לי זה שהיה בספר המון המון tell ולא show של אירועים. במקום לספר לנו על התרחשויות “בזמן אמת” יש הרבה מאד התרחשויות שמוזכרות כדרך אגב או בסגנון של “הוא עשה, ואז היא אמרה”. למשל מישהו יושב בחדר שלו וחושב על סצנה שקרתה לפני שבוע ואז מספרים מה קרה בה. זה היה מאד מעייף והרבה פחות מעניין מאשר לחוות את הסצנה תוך כדי שהיא מתרחשת. יש גם לא מעט מידע שמובא בצורה שהיא קצת “הרצאתית”, וכל הפתיחה של הספר הרגישה לי יותר ספר עיון מאשר עלילה.

הספר כתוב כביכול בצורה רציפה ליניארית ומספר לנו מהיום בו האנשים קיבלו הודעה שהם התקבלו לאגודה הסודית, ועד היום האחרון של השנה בו הם צריכים להחליט מי יודח. בפועל, הסופרת כל הזמן הכניסה קטעים באופן לא ליניארי באמצע קטעים אחרים. למשל, יש פרק שנפתח בשיחת טלפון בין ליבי לעזרא. אחרי שתי פסקאות ליבי חושבת על אחד השיעורים שהיה להם – וזה תופס שני עמודים שלמים. כשעזרא שואל את ליבי אם היא עדיין שם הוא מתעניין על מה היא עובדת כרגע, ואז שוב המחשבות של ליבי עוברות לניסוי שהיא עשתה עם ניקו. אחרי כמה פסקאות חוזרים לשיחה המקרטעת, ואז בעקבות שאלה של עזרא אנחנו שוב נסחפים לכמה עמודים שלמים על ההתרחשויות שהיו בין ליבי לאנשים אחרים. וזה קרה לא מעט במהלך הספר, היה מאד קשה לעקוב ככה אחרי מה שקורה, מה היה לפני מה, או להיזכר שאנחנו בכלל באמצע דיאלוג בין שתי דמויות.

בסופו של דבר, העובדה שהספר כתוב באופן מקוטע וקופצני מבחינת זמנים (בולא כמו שמקובל בפרקים נפרדים) ובצורה של הרבה tell ולא show הרגישה לי כמו אוסף אנקדוטות ולא כמו עלילה סוחפת.

אמינות

נניח שמישהו מספר לכם שיש אגודה סודית שנבחרתם אליה, אתם ועוד חמישה אנשים. ורק חמישה מכם יעלו לשלב הבא. אה, וזה מתחיל מחר, ונמשך שנה (אלא אם תתקבלו ותרצו להמשיך הלאה ואז זה יקח עוד שנה). איך הייתם מגיבים? קודם כל הייתי חושבת שעובדים עלי. אבל נניח שהיו מוכיחים לי שלא, היו לי מיליון שאלות כמו – כמה זה עולה? ואם זה חינם, מי מממן? ומה קורה אם אני רוצה לפרוש באמצע? ומה לארוז? ולמה זה מתחיל מחר? מתי אני אמורה לארוז, להתארגן (כמו לבטל את החוזה של הדירה, לנתק חשמל) או להיפרד מאנשים? ואיך מחליטים מי ימשיך הלאה ומי יודח? והאם יש חופשות ומתי?

כל אלה שאלות הגיוניות, נכון? אז למה אף אחד מהמועמדים לא שואל אותן? ליבי פשוט מודיעה לחבר שלה – שהם כבר גרים ביחד (כלומר זה רציני) – שהיא הולכת להכשרה הזו, ושנראה לה שהיא תוכל לבקר בסופי שבוע (כי למה לברר מראש אם אפשר להבטיח הבטחות שווא? בסוף החופשה הראשונה היתה אחרי חצי שנה…), והיא ממש כועסת עליו שהוא לא תומך בה באופן מלא. כי כמובן שהתגובה הנורמלית הצפויה של אנשים לעובדה שבן/בת הזוג שלהם נעלמים להם לשנה שלמה להכשרה סודית ובלי שום מידע על תנאי ביקור, זה “כן בוודאי, בשמחה, לכי!”.

וגם, אם מותר להם טלפונים, למה גדעון ועזרא צריכים להיפגש בחלומות?

מה כן אהבתי?

בספר משובצים איורים יפהפיים של הדמויות, בשחור לבן. רק חבל שלא כתוב מי זה מי. חלק אפשר לנחש אבל חלק לא ידעתי, במיוחד שכמעט אין התייחסות למראה של הדמויות (ממש מעט).

בשורה התחתונה

באתי עם ציפיות לספר פנטזיה, קיבלתי ספר פרוזה (עם כוחות על), עם גיבורים שקשה להזדהות איתם שמונעים מאינטרסים כמו כסף, כוח או תשוקה. אמרו לי שהספר הראשון הוא מעין אקספוזיציה לבאים – והוא אכן מרגיש ככה, 462 עמודים של אקספוזיציה שלא מתקדמת כמעט לכלום. אני עדיין תוהה מה פספסתי ועל מה היה כל ההייפ. בבקשה תספרו לי בתגובות.

טריגרים ותכנים רגישים

יש סצנת אקשן-קרב (רק אחת לצערי). התאבדות. רצח/ניסיון רצח. גופה.

נטישה הורית. מניפולציות רגשיות.

יש לא מעט התייחסות למין ויחסי מין, אבל לא ממש מפורט. יש גם יחסי מין בשלישיה – אחרי כמה משפטים מרומזים עוברים לבוקר שאחרי.

---

הוצאת כנרת זמורה דביר | תרגום: דפנה קאסל | 462 עמ’ | יולי 2024

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר הוצאת כנרת לחצו כאן. לקבלת 15% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר הוצאת כנרת.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.
לרכישה באתר אינדיבוק לחצו כאן. לקבלת 15% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר אינדיבוק.