שומרת הערים האבודות 6 – רדת הלילה [אהבתי מאד]

שומרת הערים האבודות 6 – רדת הלילה [אהבתי מאד]

תגיות: ,

 

שומרת הערים האבודות 6 – רדת הלילה / שאנון מסנג’ר
(סקירה ללא ספוילרים – חוץ מספוילר קטנטן שאני מזהירה לפניו)
לפני כמה חודשים קראתי את הסדרה לראשונה, ופשוט נפלתי למלכודת. עמוק. התאהבתי בסדרה לחלוטין.
הספר החמישי נגמר בקליף האנגר מטורף, ובקושי יכולתי לחכות לספר השישי שיצא ממש עכשיו. אבל היי, אחרי שחיכיתי שנה שלמה בין ספר הארי פוטר אחד לשני, אין לי מה להתלונן על חצי שנה בין החמישי לשישי (והספר השביעי יצא עוד חצי שנה, בקיץ!!!)
למה הסדרה הזו כל כך טובה בעיני? אני די בטוחה שפירטתי בשלוש הסקירות הקודמות שלי, אבל למקרה שפספסתם:
  • בניית עולם מעולה ועשירה בפרטים: סוגי השיעורים בבית הספר לאלפים, סוגי המאכלים, האביזרים, השיקויים והתרופות, הבגדים, חיות הפלא, סוגי המבנים ועוד. אין הרבה סדרות שיורדות לעומק כזה, במיוחד בספרי נוער שהם לא “פנטזיה אפית כבדה”. הארי פוטר ופרסי ג’קסון הצליחו – וגם כאן.
  • העלילה, כמובן. מתח, הומור, דרמה, יש בספרים האלה הכל. היה שלב של סצנת שיא שהתפלאתי למה הגיבורים לבושים שונה ממה שמצוייר בכריכה ואז קלטתי שזו בכלל לא סצנת ה-שיא אלא אני רק באמצע הספר. הספר פשוט היה מרתק וסוחף, סיימתי אותו ביממה אחת והוא יותר מ600 עמודים. וכן, יש קטעים שהם קצת “מתוקים מדי” או “טובים מדי”, אבל אני מעדיפה את הפנטזיה שלי מתוקה מאשר אפלה, ובכל זאת זו סדרת נוער. ולצד הקטעים האלה יש בהחלט גם קטעים אפלים וקשים, קרבות מפחידים, פרידות אכזריות ומוות של דמויות.
  • הדמויות מגוונות ועמוקות. אין הרבה דמויות שטוחות, במיוחד לא בקרב הדמויות העיקריות. להרבה דמויות יש צדדים שונים – חלק מהנבלים מתגלים כמורכבים משחשבנו. לדמויות הטובות יש גם חולשות וטעויות. וגם כיף להכיר את הדמויות לעומק, כאילו הכרנו אותן במציאות, כולל בדיחות פנימיות בין הדמויות על עצמן. כך, למשל, בספר השישי יש מקום שבו החבורה צריכה לעלות במדרגות תלולות, והחברים מתבדחים ומהמרים באיזה מדרגה סופי תאבד את שיווי המשקל – כי הם כבר הספיקו להכיר אותה, וגם אנחנו – ולכן זה משעשע אותנו.
  • עוצמת הרגשות בספר היא אדירה. בין השאר כי הרגשות משמשים ממש חלק מהסיפור, למשל אצל האמפתים. הדיבור על הרגשות מאפשר להבין מהלכים של דמויות, כולל בחירות מוטעות שלהן. העוצמות שבספר מגיעות לגבהים שהרגשתי כנערה כשקראתי את הארי פוטר, ולא סתם עוד ספר שטוח שמתמקד רק בעלילה, דיאלוגים וקרבות.
  • הכתיבה מעולה. באמת. הספר פשוט כתוב טוב, ואני נהנית מכל מילה. גם התרגום מעולה (כולל הערות המתרגמת כשיש צורך, אם כי מספר לספר יש פחות ופחות צורך כזה) – ותודה ל Galia Alony-Dagan ו Ronit Roccas .
בזמנו, כנערה, היתה לי מסורת לחזור על כל סדרת הארי פוטר לפני שהספר הבא יוצא (כלומר, לא כולל החזרות שעשיתי בלי קשר לזה), אבל ידעתי שלא יהיה לי זמן לזכות לעשות את זה גם היום עם הסדרה הנוכחית. למזלי הרב, הסופרת ממש הקפידה בספרים הראשונים לעשות תזכורת לספר הקודם עבור הקוראים שלא זוכרים. זה יהיה אולי מעיק למי שעשה חזרה בזמן האחרון, אבל זה באמת רק בתחילת הספר אז זה לא נורא.
הספר עצמו היה מרתק כמו הספרים הקודמים וגם הוא נגמר בקליף האנגר טוויסטי לחלוטין ולא צפוי. בספר אנחנו מכירים דמות א-ד-י-ר-ה בשם “רו” שפשוט התאהבתי בה לגמרי וגם מגלים את הזהות של אחת מהדמויות בברבור השחור. לין וטאם מקבלים כאן הרבההה יותר פוקוס, וכמובן קיף שקשה שלא להתאהב בדמות שלו. (לך מפה פיץ!!!). לקראת סוף הספר היתה סצנה ממש ממש מרגשת שהעלתה בי דמעות (על עוצמת הרגשות בספר כבר כתבתי…). גם בספר הזה יש חיבור מאד יפה בין הנוער למבוגרים, ואולי זו עוד סיבה שגם מבוגרים יכולים להתחבר לספר הזה. אמנם הנוער הם הגיבורים הראשיים אבל המבוגרים ממלאים שם תפקידים לא פחות חשובים, ובגלל מצב החירום בו הם נמצאים – הם מבינים שאין להם ברירה אלא לתת לנוער להיות חלק משיתוף הפעולה גם במחיר של סכנת חיים.
כן היה לי חסר הלימודים בבי”ס – אני מודה שאני מתגעגעת קצת לפוקספייר ואקסיליום והיה ממש ממש מעט מזה בספר. מקווה שבספרים הבאים יהיה יותר.
[ו… ספוילר קטן: מרובע האהבה הופך למשולש אהבה, ולסופי יש נשיקה ראשונה, רק… אולי לא עם מי שציפיתם….]
בסוף הספר יש בונוס: כמה עמודים מנקודת המבט של קיף, ששופכת קצת אור על הצד שלו (וגם עוד קצת מ-רו הנפלאה!!!).
הסדרה מתאימה סביב גיל 10 ומעלה, פחות או יותר, כמו ספרים אחרים בז’אנר. ממליצה בחום. סה”כ אמורים להיות בסדרה 10 ספרים (ועוד ספר בונוס באמצע), עוד לא הכל יצא בחו”ל.
הוצאת כנפיים – ספרים לילדים ולנוער ו-כתר ספרים | תרגום: גליה אלוני-דגן | 663 עמ’

 

 

כתיבת תגובה