קצין ומרגל [אהבתי]

קצין ומרגל / רוברט האריס

אז קודם הקדמה שהיא תקדים את הסיפור:
את הספר הזה בעלי החליט להוסיף לעגלת הקניות ביריד הספרים בפסח שעבר, כי הוא עלה רק 10 שקלים והוא היה נראה נחמד ואולי יתאים לבכור (שהיה אז בן 12).
“פרשת דרייפוס”, בעלי אמר. “בטח יהיה לו מעניין”.
“אבל אתה לא יודע מה יש בספר”, אמרתי. “אולי כל מיני פרשיות בגידה וסצנות מיטה ודברים אחרים”.
“אבל זה רק 10 ש”ח, מה איכפת לך” הוא אמר.
“ומי זה בכלל רוברט האריס הזה, בטח זה 10 ש”ח כי אף אחד לא רוצה את הספר”, עניתי.
“אבל זה רק 10 ש”ח, מה איכפת לך”.
אז לקחנו, וסיכמנו שאני אקרא את הספר קודם כדי לאשר.
אבל אני שונאת היסטוריה. באמת. אפילו כשהיה לי מורה מדהים להיסטוריה בתיכון זה לא גרם לי לאהוב את המקצוע. אני מתרחקת מרומנים היסטורים, סרטים היסטורים ובכלליות כל מה שנודף ממנו ריח היסטורי. זה משעמם אותי. תנו לי מדע בדיוני, דיסטופיה עתידית. לא היסטוריה.
והספר שכב לי ליד השידה. ושכב ושכב. עד שיום אחד ראיתי בעיתון שיוצא סרט על… הספר הזה. והרוברט האריס הזה מתברר כסופר מפורסם מאד שאני, הבורה, לא שמעתי עליו. אז זה עשה לי יותר חשק לקרוא.
אז חיכיתי שהערימה מהספריה תיגמר, וסופסוף לפני כמה ימים התפניתי לספר.
====

את העלילה של הספר כולנו בעצם מכירים. 1894, צרפת. קצין יהודי – אלפרד דרייפוס – מואשם בריגול ומקבל עונש חמור לגלות לאי השדים. לוקח כעשור (!!) עד שמצליחים להוכיח סופסוף את חפותו, אבל הפרשיה מסעירה לא רק את צרפת אלא גם את היהודים, ובסופו של דבר (ככל הנראה) מתחילה להניע את גלגלי הציונות ואת חזון המדינה של הרצל.
אבל למרות שכולנו מכירים את ההתחלה ואת הסוף של הסיפור, הספר הופך את הפרשה למותחן ריגול ממש מעניין. הדמות הראשית היא ז’ורז’ פיקאר – קצין שקודם זמן קצר אחרי האישום של דרייפוס, והפך לראש המדור המודיעיני. תוך כדי ניהול המדור הוא מתחיל להבין שפרשת דרייפוס לא נוהלה כראוי ויתכן שהוא חף מפשע, ואף יותר מזה – הבוגד האמיתי עדיין ממשיך לעבוד בין שורותיהם. למרות שהוא לא מחבב יהודים במיוחד, חוש הצדק שלו מניע אותו להמשיך לחקור לעומק, גם כשהמשרה שלו נמצאת בסכנה. האריס מצליח להפוך את ההיסטוריה המשעממת והשטוחה לסיפור תלת מימדי עם דמויות שיש להם אופי ומראה, עם דיאלוגים מעניינים והתפתחויות מסעירות. יש בספר הכל – מתח, ריגול, התנקשויות ורצח, חברים נאמנים ונמסיס(ים), מזימות זדוניות וגם סיפור רומנטי. הספר לא קצר – 450 עמודים, שמלאים בפרטים, שמות ותפניות. אני מניחה שאם זה לא היה סיפור אמיתי, הסופר היה מקצר חלק מהתפניות בעלילה ויוצר קיצורי דרך, אבל לצערנו המציאות מתנהלת אחרת, והספר מתפרש על פני עשור שלם.
הספר גם הצליח לגעת באופן אישי בי – עם כל ההתייחסות שלו ליהודים. זה הרגיש לי מאד מפחיד לקרוא על התקופה הזו בה אנטישמיות היה דבר מקובל ונפוץ, וקריאות מוות ליהודים היו לגמרי סבבה.
בשורה התחתונה, הספר היה מאד מעניין. קצת ארוך, זה כן. אבל האמת, ממש עשה לי חשק לראות את הסרט.

====

אה, והאם הוא מתאים לבן ה12, שכבר הפך ל13? בעיני לא ממש, כי יש בו לא מעט התעסקות במי שוכב עם מי – בין אם מדובר במושא-ריגול שהולך לזונה או מתגלה כהומוסקסואל (דבר נוראי באותם ימים), ובין אם מדובר בגיבור הראשי – פיקאר – ששוכב עם אישה נשואה. אמנם אין פירוט גרפי כמעט בכלל (אולי רק במקומות ספורים) אבל עדיין לא מרגיש לי ראוי לילד דתי בן 13. עכשיו אני יכולה להגיד לבעלי – “אמרתי לך”.

כתיבת תגובה