ננסי המשאית / טרי פראצ׳ט

לי ולספרים של טרי פראצ'ט יש יחסים מוזרים. יש לו ספרים שאהבתי (מהומה רבה על לא דוור) ואפילו קראתי פעמיים (בני החורין הקטנים) אבל גם ספרים שלא אהבתי (צבע הכשף) ואפילו נטשתי (אנשי השטיח). לכן, בכל פעם שאני באה לקרוא ספר של פראצ'ט אני חוששת כי אין לי מושג לאיזה קבוצה הוא יהיה שייך. טוב, מעצם זה שאני כותבת סקירה אתם יכולים להבין שאת ננסי המשאית לא נטשתי…
האמת היא שהוא אחד הספרים המצחיקים שקראתי!

על מה הספר?

נומים (ננסים) הם יצורים דמויי אדם, שגודלם רק כ10 ס"מ. הם חיים בשדה, ובאופן טבעי מספרם הולך ומתמעט בגלל הטורפים והסכנות שבסביבה. הם מבינים שאין להם ברירה אלא לנסות למצוא מקום חדש ובטוח יותר. הם מצליחים להתגנב למשאית שלוקחת אותם לחנות כלבו ענקית, ששם הם מגלים הפתעה מדהימה: עוד המון נומים אחרים. נומים שגדלו כל חייהם בתוך החנות ולא מאמינים כלל שיש משהו מחוץ לה. מפגש התרבויות הופך למשעשע במיוחד, אבל גם נותן תקווה לשתי הקבוצות.

מה חשבתי עליו?

כמו שכתבתי למעלה, זה ספר מצחיק במיוחד. רק אחרי הקריאה התברר לי שהוא בכלל מיועד לנוער (9+) אבל האמת שלא הרגשתי את זה בקריאה. גם הספר הזה, כמו ספרים אחרים של פראצ׳ט, הוא בעצם סאטירה (בעיקר על דת וצרות אופקים), כך שאני לא לגמרי בטוחה כמה בני 9 באמת יבינו את הסאטירה פה או שזה יעבור להם מעל הראש. מצד שני, החלקים המצחיקים הם לא בסאטירה (בעיני) אלא דווקא בחיים של הנומים.

״מהו האור האחר, זה המופיע בזמן הסגירה? סליחה, התכוונתי פיילה.״
״לילה,״ תיקן אותו מאסקלין. ״קוראים לזה ירח.״
״ירח,״ גילגל דורכאס את המילה בפיו. ״ברם, הוא אינו בהיר כשמש? מוזר. הגיוני היה שדווקא בלילה יאיר האור החזק ביותר – ביום הרי ניתן לראות ממילא.״

הנומים לא באמת מכירים את העולם הגדול, והם נותנים שמות ופרשנויות להרבה דברים סביבם. אצל הנומים בחנות הכלבו התפתחה גם מערכת הירככית שלמה שמבוססת על המחלקות השונות בחנות, ודת עם כללים שנוצרו בעקבות שלטים או מבצעים. הפרשנות שלהם לעולם סביבם הופכת את הספר למשעשע מאד.

הוא כבר למד שבני האדם בחנות נושאים את שמותיהם על תגים קטנים, בגלל – כך נאמר לו – שהם כה טיפשים, עד כי אינם מסוגלים לזכור את שמם בדרך אחרת.

בעקבות מפגש התרבויות בין שתי קבוצות הנומים, האמונה של נומי החנות מתערערת. הם מסרבים להאמין שהנומים אכן הגיעו מבחוץ – אותו מקום שחינכו אותם שלא קיים. כדתיה בעצמי, פחות התחברתי לחלק הסאטירי שבספר שנועד כולו ללגלג לאמונות ודתות.

הספר שקראתי הוא בעצם הדפסה מחודשת של הספר המקורי, ללא שינוי בתרגום, עריכה או עטיפה. במשך הרבה שנים הספרים האלו היו נחשבים נדירים יחסית וקשים להשגה יד שניה, אבל בזכות אופוס אפשר שוב לרכוש אותם. ציפיתי לקבל תרגום מיושן וארכאי אבל האמת שהתרגום עבר לי טוב ולא הפריע לי בכלל. קחו בחשבון שהעימוד של הספר מאד מיושן וגם העטיפה מכוערת בעיני ולא יזיק להם ריענון וחידוש, אבל הספר לחלוטין קריא למרות השנים שעברו. רק לא לגמרי ברור לי למה שם הטרילוגיה היא הננסים (״ננסי המשאית״) אבל בספר עצמו הם מכונים נומים.

הספר הוא הראשון בטרילוגיה, ואחריו תוכלו לקרוא את ״ננסי המכרות״ ו״ננסי הכנפיים״, שממשיכים לספר את סיפורה של קבוצת הנומים המאוחדת. עדיין לא קראתי אותם, אבל אם הם מצחיקים ומקוריים כמו הראשון אני בהחלט ארצה. אפשר לקרוא את הספר הראשון גם בפני עצמו פחות או יותר כי יש לו סיום די סגור שמסיים את העלילה הנוכחית.

טריגרים ותכנים רגישים

יש אזכורים לנומים שהלכו ולא חזרו וכנראה חלקם נטרפו אבל כמובן ללא פירוט גרפי.

כאמור, הספרים מיועדים גם לנוער צעיר ומעלה, אבל אם אתם ממשפחה דתית קחו בחשבון את עניין הסאטירה על הדת. יכול להיות בהחלט שבגיל צעיר זה יעבור להם מעל הראש אבל אני ממליצה שתקראו אתם לפני זה ותחליטו.

הוצאת אופוס | 130 עמ׳ | תרגום: אבנר גפני | 1992

להשוואת מחירים ולרכישה עם קופון הנחה