ניידים בזמן [אהבתי]

ניידים בזמן / סיגל אדלמן
ארבעה בני דודים מגיעים לבית סבם לאחר שנפטר, כדי למיין את הספרים שלו. הם נתקלים בספר תנ”ך מכושף שמוצמד אליו דף הוראות, ובו מתברר שבעזרת התנ”ך המכושף אפשר לקפוץ למאורעות מהתנ”ך. החבורה מחליטה להתכנס פעם בכמה שבועות ולחזור בזמן לאירועים בתנ”ך.
הספר התחיל קצת כמו מנהרת הזמן לבוגרים, עם קפיצות למאורעות היסטורים, אבל בהדרגה קיבל צורה עלילתית המשכית, עמוקה הרבה יותר. במסווה של ספר פנטזיה-מציאות-היסטוריה, הנערים מתמודדים עם שאלות פילוסופיות על דת ואמונה, מוסר ואנושיות, פוליטיקה והתנחלויות, מגזרים שונים בעם ישראל, עזרה והתנדבות, התמודדות עם משברים וטראומות, זהות יהודית ומורשת, שורשים ומשפחה ועוד.

“תגידי להורים שלך שהאמבולנס שלכן נקלע במזרח ירושלים בתקרית יידוי אבנים של הערבים”, הציע רועי.
“תעזוב את הערבים”, ביטלה מיקה בזעף.
“תגידי שנקלעתן להתפרעות של החרדים”, הציע יונתן.
“תעזבו את החרדים”, ביקשה נגה.

התיאורים מהתנ”ך מתוארים בצורה ממש חווייתית ועוצמתית. קראתי את הספר בשמחת תורה, וכשדיברנו בשולחן שבת על בריאת העולם – נזכרתי בקטע מהספר שהנערים חוזרים לאחד מימי בריאת העולם ואיך הכל מתואר בצורה כל כך חיה.
שניים מבני החבורה הם דתיים, ושניים חילונים, מה שמאפשר שיח פתוח ומגוון על המאורעות ועל המסקנות שאפשר להסיק מהם.

“חשבתי על בית נחמד בהתנחלות וזה נפתח לי בכרם נבות […]. אז מה זה אומר?”
מיקה משכה בכתפיה. “זה אומר שהספר רומז לך שתלך להתיישב בעמק יזראל ולא בשטחים.”
רועי נשף בבוז. “לי דווקא נראה שהספר מלמד שהתנחלות ועמק יזרעאל זה אותו הדבר. כרם נבות הוא בעיני סיפור של שליטים שמנצלים את הכוח שלהם מול המתיישבים”.
“כרם נבות”, אמרה מיקה בפסקנות, “זה סיפור שבא ללמד שהתעקשות על אדמה יכולה להביא לשפיכות דמים”. היא נרעדה ורועי השתתק.

היו בספר כמה קטעים קצת לא מאד אמינים, למשל – בפעם הראשונה כשנסעו בזמן לסדום ועמורה, למה לא חזרו קודם? למה חיכו? או עצם העובדה שהנערים האמינו לדף ההוראות מאד מהר וכבר קבעו להיפגש באופן קבוע עוד לפני שבכלל בדקו אם זה אמיתי. אבל רוב הדברים האלו הפיעו והפריעו רק בתחילת הספר, ואחרי זה העלילה באמת הפכה להרבה יותר מותחת ומרגשת.
למרות ששניים מהחבורה הם לא דתיים, והספר מאפשר שיח פתוח בין דתיים וחילונים ולא קובע שהתנ”ך אכן התרחש באמת, כן הרגשתי שיש נטיה די גדולה לכיוון הדתי. כך למשל אחת מהדמויות המשניות מחוץ לחבורה מתקרבת חזרה לדת, אבל אין דמות שפועלת בכיוון ההפוך. לי כדתית זה לא הפריע, אבל ממש מעניין אותי אם יש כאן אדם חילוני – ולא דתל”ש – שיצא לו לקרוא את הספר, ומה דעתו עליו.
בספר אין מיניות (רק התאהבות רגילה) ואין אלימות חריגה (יש קטעים מהתנ”ך כמו עדת קורח שנבלעה באדמה או הסקילה של נבות – בלי פירוט גרפי), אבל אני חושבת שהעומק שיש בספר והשאלות שעולות בשיח בין הדמויות מתאים בעיקר לגיל חטיבה ומעלה, ובגיל צעיר מדי זה יהיה סתם ספר פנטזיה-מתח וכל העומק יעבור מעל הראש ויתפספס.
דני ספרים הוצאה לאור | 2015 | 479 עמ’

כתיבת תגובה