נוורמור [אהבתי]

נוורמור [אהבתי]

תגיות: ,
נוורמור 1+2 / ג’סיקה טאונסנד
מוריגן קרואו בת ה11 היא ילדה מקוללת, אחת מתוך כמה בודדים שנולדו באחרית העידן הקודם. כמקוללת, היא גורמת לצרות בכל מקום – מספיק שהיא תאחל בהצלחה לחבר, והוא יכשל במבחן. אם היא תעיר על מזג האוויר, הוא ישתנה לרעה. מוריגן היא המקור לכל הצרות של כל תושבי האיזור. אבל הם מתנחמים במשהו אחד: מוריגן ממילא תמות כשיגיע סוף העידן, כנראה סביב גיל 12 לפי התחזיות. המשפחה של מוריגן מתנכרת אליה לחלוטין, בת מקוללת שממילא עומדת למות. אבל אז סוף העידן מקדים, בדיוק ליום ההולדת ה11 של מוריגן. שלוש שעות לפני שעת המוות הצפויה, מגיע אדם זר לקחת אותה תחת חסותו, למקום חדש וקסום שהיא מעולם לא שמעה עליו: נוורמור. בנוורמור היא מועמדת לחברות באגודה מאד נחשבת, אבל היא צריכה לעבור מספר מבחנים לפני שהיא תתקבל, בזמן שהיא צריכה להתמודד עם קשיים נוספים מסביב.
האמת שהתקציר שכתבתי הוא קצת פשטני. זה קצת כמו להגיד ש”הארי פוטר” היא רק סדרה על ילד שגילה שהוא קוסם. אז פשוט תאמינו לי שהספר הוא הרבה הרבה יותר מזה.
לפי דשי הספר, מדובר בספר ראשון של הסופרת – וזה פשוט לא יאמן. אין שום הרגשה של ספר ביכורים! הספר כתוב מצויין ומתוכנן היטב. לפעמים יש עלילות שוליים קטנות שנראות לא חשובות, אבל הן מסייעות גם להעשרת העולם של נוורמור ושל מוריגן, וגם מתגלות אחר כך כחשובות מאד להמשך. וככה בדיוק צריך לכתוב ספר.
אני יודעת שיש כאלה שמתלוננים שהספר מרגיש כמו “העתקה של הארי פוטר” ובהחלט יש כמה נקודות דמיון חשודות (אדם זר שמגיע ביום ההולדת ה11 ולוקח את הגיבור/ה למקום חדש וקסום? נבל שלא ראו אותו כבר שנים והפך למיתוס ואומרים עליו שאיבד את האנושיות שלו?), אבל רוב העלילה שונה לחלוטין, והדמיון בין הספרים בסה”כ הופך את הסדרה לסדרה שתתאים לאוהבי הארי פוטר, וזה מצויין.
הספר הראשון גרם לי להיות במתח אדיר, במיוחד לקראת נקודת השיא הסופית של המבחן האחרון. הספר השני היה טיפה יותר צפוי ועדיין מצויין לגמרי. העלילה המרתקת, הדמויות המגוונות ואפילו הלוקיישנים המקוריים – מהמלון המופלא של ג’ופיטר ועד סמטות התעתוע – יוצרים כאן סדרה משובחת שאני פשוט מחכה בקוצר רוח לראות אותה גם על המסך, בתקווה שלא יהרסו אותה (הלוואי מילי בובי בראון כמוריגן ונואה ג’ופ כהות’ורן).
הספר בעיני מתאים פלוס מינוס לגיל 10 ומעלה, תלוי בילד. אמנם אין בספרים בינתיים תכנים קשים (בספר השני יש מוות של דמות משנית ומבוגרת, לא מעבר לזה, וזה לא מורגש כמשהו טרגי מדי), אבל כן יש דברים שיכולים להפחיד כמו יצורים דמויי זומבי, מצוד זאבים, שוק זוועות וכמובן הנבל הראשי. בספר השני מוריגן גם מתמודדות עם בריונות וסחיטה. נראה לי שרמת הפחד היא סטייל ספר 3-4 של הארי פוטר רק בלי המוות שיש בספר 4.
בנוסף הקטעים של המשפחה המתנכרת של מוריגן שמופיעים בעיקר בספר הראשון, היו לי – כהורה – מאד מאד קשים וכואבים. אבל אני חושבת שדווקא ילדים יקחו אותם יותר בקלילות כחלק מספר פנטזיה.
עד היום יצאו בסדרה 3 ספרים, 2 כבר תורגמו לעברית. ככל הנראה מתוכננים בין 6 ל9 (!!) ספרים אז יש למה לצפות 🙂
כנרת זמורה דביר | מאנגלית: יעל אכמון 

כתיבת תגובה