מגילת אסתר על פי הגי / שני גרשי

על מה הספר?

את מגילת אסתר כולם מכירים. אבל הפעם – שני גרשי, סופר שזהו ספרו השני לילדים, מביא את מגילת אסתר מנקודת מבטו של הגי – המופיע במגילה כסריס הנשים.

מה אהבתי?

כשקיבלתי את הספר התלהבתי – הוא היה נראה ממש חמוד ומקורי. האיורים של המאיירת רני בר שגב עליזים וצבעוניים, והעיצוב כולו – כמו השערים בראשי הפרקים – מעוצב בסגנון פרסי ומלכותי.

הסיפור מובא בחרוזים ומחולק לפרקים. החלוקה לפרקים מעולה ומאפשרת לקוראים צעירים (בגן) לשמוע את הסיפור בחלקים, ולקוראים קצת יותר בוגרים – בתחילת היסודי – לקרוא אותו בעצמם, בקצב שלהם, עם אפשרות נוחה להפסקה וחלוקה.

הספר מדלג באלגנטיות מעל קטעים קשים כמו תליית המן – אחשוורוש רק אומר שיתלו אותו, אבל אין שום תמונה גרפית או התייחסות למה קרה. גם הסיפור סביב ושתי מסופר בצורה קלילה ופמיניסטית (ושתי סירבה למלך ואז היא מגורשת מהארמון ושמחה בדרכה החדשה והחופשיה).

לפי מה שראיתי, המחבר השתדל להיצמד יחסית לסיפור המקורי (עם שינויים קלים) אך עם זאת גם להעביר מסרים מסויימים סביב הסוגיות האתיות שיש בו.

הספר מגיע בפורמט גדול ויפה עם כריכה קשה, ובאופן כללי מרגיש מאד מושקע.

מה פחות אהבתי?

שם הספר נותן לקוראים מעין הבטחה לנקודת מבט חדשה ומקורית – אותו סיפור מוכר אבל קצת אחרת. בפועל לא הרגשתי שהיה פה שום חידוש.מדובר בסיפור מנקודת מבט של מספר פאסיבי ויודע-כל, בדיוק כמו במגילה. לא היה כאן מידע חדש שרק הגי יודע או מכיר או סצנה שבה הוא מניע את העלילה, הוא פשוט במקרה היה נוכח בכל המקומות הרלוונטים לסיפור. זה היה קצת מאכזב כי הרגשתי שהיה פה פוטנציאל מפוספס, ובאותה מידה היה אפשר לקחת כל דמות אחרת או סתם לספר את הסיפור כרגיל.

הפריע לי גם ההצגה של מרדכי כמי שדוחף את אסתר לאחשוורוש כדי להתקרב למלוכה, בעוד לפי פשט הפסוקים כל הבתולות היו מחוייבות מלכתחילה להגיע לארמון, ואסתר נלקחה ללא בחירה (“ותילקח אסתר”).

דבר נוסף שהפריע לי זה המסרים של הספר. בסוף הספר, הגי מנסה לשכנע את אסתר לא לנקום אלא שזה הזמן לימי שמחה, אהבה וחגיגה. בלילה הוא חולם על עולם בו “במקום לריב מתאמצים להסתדר”. וכאן יש פספוס גדול של כל סיפור המגילה. היהודים והפרסים לא “רבו”. לא מדובר בסכסוך בין עמים או מדינות. סיפור המגילה הוא סיפור איך (שוב) קם אדם – או עם – והחליט להשמיד את העם היהודי. זה לא משנה כמה היהודים יתנהגו יפה וינסו לחיות בשלום, האנטישמיות היתה קיימת ועדיין קיימת. להציג את המצב כאילו מדובר ב”מריבה הדדית”, זו האשמת הקורבן והתעלמות מוחלטת מההיסטוריה.

גם החלק שמתייחס לנקמה הפריע לי מאותה סיבה. לפי הפשט של המגילה, היהודים לא רצו לנקום – המילה אפילו לא מוזכרת. מרדכי רוצה לבטל את הצו של המן שמורה להרוג את היהודים, ואחשוורוש אומר לו שאי אפשר, אבל אפשר במקום זה להוציא צו נוסף שמתיר ליהודים להילחם חזרה ו”לעמוד על נפשם”, כלומר להתגונן. למרות שהמן נתלה, חלק מתושבי פרס עדיין היו לגמרי בעניין של להשמיד את היהודים ולכן ליהודים לא נותרה ברירה אלא להילחם חזרה. גם כשמתוארת המלחמה בת היומיים – ממש כתוב בפירוש שהם הגנו על עצמם: “וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ וְעָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗ם וְנ֨וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהָרוֹג֙ בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם“. זו לא היתה נקמה, זו היתה מלחמת הישרדות ורצון להשמיד את האויב שמנסה להרוג אותנו.

אז כן, מסר של שלום ואחווה זה מסר אוניברסלי נחמד אבל אין לו באמת קשר לסיפור מגילת אסתר.

שורה תחתונה

כספר – הוא מרהיב, מושקע, מתאים לקוראים צעירים ומעביר את סיפור המגילה בצורה עדינה ותואמת גיל (גן ותחילת יסודי, בעיקר), בצורה שמתאימה גם לציבור הדתי וגם לציבור החילוני.

מבחינת המסרים שלו – תצטרכו להחליט בעצמכם אם הם מתאימים לערכים שלכם במשפחה או לא.

ידיעות ספרים | 43 עמ’ | איורים: רני בר שגב | מרץ 2025