לפני החושך / בראד תור

לפני כ15 שנה הייתי הולכת לספריה ולוקחת ספר מתח אחרי ספר מתח. הייתי קוראת את כל הספרים שמצאתי של הרלן קובן, לי צ’ילד, ג’יימס פטרסון, מייקל קונלי ועוד. משום מה לא יצא לי לקרוא ספרים של בראד תור. הוא בכלל תורגם אז? אני לא יודעת. אולי סתם לא יצא לי לשמוע על הספרים שלו. אבל בשנים האחרונות יצא לי להתקל בשם של הסופר לא מעט, ושמחתי על ההזדמנות להתנסות עם הספר החדש שלו – הספר ה19 בסדרה.

אזהרה: הסקירה עלולה לעשות ספוילרים לספרים קודמים בסדרה.

לפני שמתחילים: האם אפשר לקרוא את הספר בלי הספרים הקודמים?

כן, הסופר משלים את כל הפרטים החסרים (באריכות יתרה מאד), יש בספר עלילה חדשה ונפרדת יחסית, אם כי זה עלול לעשות ספוילרים לעלילת הספרים הקודמים, ולמה שהתרחש בחיים של סקוט.

על מה הספר?

סקוט הרוואת הוא סוכן ביון וגיבור הסדרה של בראד תור. הוא כמובן מושלם – גם חתיך, גם חכם וגם חזק, אחרת הוא לא היה שורד את 18 הספרים הקודמים. בתחילת הספר הוא שרוי בדיכאון עמוק ואלכוהולי מאד, אחרי שמתישהו באחד הספרים הקודמים רצחו כמה מהאנשים הקרובים אליו, כולל אשתו. הוא מגלה שלא רק שמנסים לרצוח אותו – אלא גם הוציאו עליו חוזה של מאה מיליון דולר (בקטנה, סכום שיש לכולנו בבנק). כמובן שבמקום לברוח ולהסתתר, שאז לא היה לספר עלילה, הוא בוחר להסתער בחזרה ולנסות למצוא את מי שרודף אחריו ורצח את אהוביו. דרכו מצטלבת עם סוכנת מודיעין נורבגית, שהחקירה שלה חופפת לשלו, והם משתפים פעולה יחד.

מה חשבתי עליו?

לפני החושך הוא מותחן אקשן-ריגול שכנראה מספק את הסחורה למי שאהבו את הספרים הקודמים. ריגול, מכות, נשק, מטוסים, קצת גאדג’טים – כל החבילה. חשוב להגיד שלא מדובר בספר תעלומה או עלילה מתוחכמת: אנחנו יודעים כבר מהפרק הראשון מי הרעים ומי הטובים, השאלה רק איך הטובים יצליחו להתחמק ולתפוס את הרעים (ומי ייפגע בדרך).

הספר מאד אמריקאי – הנבלים הם תמיד ממדינות כמו רוסיה וסין, וגם מאד מאד מאד גברי. זה מתבטא, למשל בעובדה שהסופר חושב שלפרט על כל נשק, רכב ומטוס מאיזה דגם הם – באמת אומר לי משהו. אין לי שמץ של מושג איך נראה “מטוס המנהלים G650ER של קבוצת קרלטון” וגם לא “מטוס ההרקולס C-130”. אולי לקוראים אחרים כן. זה מתבטא גם בעובדה שכמובן כל הנשים בסיפור הן תמיד יפהפיות. לא משנה אם הן בתפקיד שולי או בכיר, סוכנות מודיעין מבריקות או סתם מזכירות – כשיתייחסו אליהן, יתייחסו קודם כל ולפני הכל לתיאור החיצוני שלהן או לכמה הן מושכות. אני לא אומרת שהספר שוביניסטי – בכל זאת, אחת הגיבורות היא אישה – אבל הכתיבה והתיאורים הם בהחלט גבריים מאד.

פחות אהבתי את הכתיבה עצמה. היא מאד מאד קרה (אם אני אכנס להכללות, אז שוב – “גברית”), ויש המון Tell ופרטים מיותרים על חשבון תיאורי סצנה. דבר נוסף זה שבכל פעם שאנחנו מכירים דמות חדשה – לא משנה היא אם היא הגיבור, הנבל או דמות משנית – אנחנו מקבלים עליה כמה עמודים של קורות חיים. התקציר של הספר שמתייחס לסוכנת בתור מי ש”נושאת בנפשה צלקות מן העבר” (שלא רלוונטיים לעלילה בכלל) נותנים לי הרגשה שמישהו פעם אמר לסופר שכל דמות חייבת להיות מיוסרת כדי שהקוראים יתחברו לספר. זה פשוט מיותר. אפילו על המתנקש יש פרק שלם (לפחות) של מידע על כל העבר שלו, ולא הבנתי למה צריך את זה. קודם כל חלק מהמידע עליו חוזר בהמשך כשה”טובים” עושים עליו קצת תחקיר, ודבר שני – המתנקש לא באמת חשוב פה כי הוא רק בא לבצע עבודה עבור כסף, המניע לרדיפה של סקוט מגיע מכיוון מי ששכר אותו.

יש גם הרבה חזרות על מידע מיותר, למשל הפסקה הבאה:

הרוואת שיער שזה יהיה המצב. מה שהוא לא הצליח להבין זה איך היא ידעה את כל זה, עד לרמת סוג הנשק והמודל. “איך את יודעת איזה נשק הוא נושא עליו?”

היה אפשר לוותר לחלוטין על המשפט השני ולהישאר עם הראשון והשלישי. הרי ברגע שהוא היה שואל אותה איך היא יודעת, היינו מבינים לבד שהוא לא מבין איך הוא יודעת את כל זה. לא צריך גם להגיד לנו את זה וגם לתאר את הדיאלוג.

הרגשתי שהיו בעלילה דברים קצת מפוספסים. למשל – נכון שזה מגניב (עלילתית!) שמוציאים חוזה עם פרס על מישהו? זה אומר שיכול להיות שעשרה מתנקשים רודפים אחריו בו זמנית, יהיה בלאגן בניסיון לברוח מהם, ובכל פעם שימצאו מידע על מישהו אחד – יגלו שיש רודף נוסף, ויצטרכו להגיע עד השורש של העניין כדי לחסל אחת ולתמיד את מי ששכר את כולם. אבל מהר מאד הסופר מנטרל את כל העניין הזה ומשאיר את העלילה עם מתנקש בודד. גם בסוף הספר, כשהרגשתי שצריך להגיע השיא – הסופר פשוט סגר דברים מהר כאילו הוא התעייף קצת מהסיפור או שהוא אמר לעצמו “יואו איך כתבתי כבר 400 עמודים? איזה הגזמה, טוב, נתחיל לצמצם את הדפים הבאים כדי שלא נחרוג יותר מדי”.

ועוד דבר שלא אהבתי – איך לוקח לסקוט רק ארבעה ימים לעבור ממצב של “אני שותה לשוכרה בלופים כדי לא לחשוב על איך רצחו את אשתי האהובה” ל “נורבגיות הן כאלה יפות, הסוכנת הזו חתיכה חבל על הזמן, בואו נחשוב עליה בלילה לפני השינה כדי להרגע ולא לחשוב על אשתי שמתה בגללי ומול העיניים שלי”.

אני חושבת שיש אנשים שכן יתחברו לסוג הזה של הכתיבה והעלילה (כנראה רובם גברים, שוב, בהכללה גסה מאד). לא סתם הספרים האלה רבי מכר והצליחו להגיע לכמעט 20 ספרים בסדרה, יש קהל גדול שהספרים מדברים אליהם. הספר גם זוכה לביקורות מצויינות במקומות אחרים. האמת שאולי גם אני של לפני 15 שנה הייתי מתחברת, מי יודע. אבל בינתיים קראתי כל כך הרבה ספרי מתח שכנראה חידדתי לי יותר מה הסוג שאני מעדיפה. שורה תחתונה: ספר שמוצלח עבור קהל היעד שלו, שאני מקווה שזה אתם.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח, אלימות, עינויים.

---

הוצאת דני ספרים | תרגום: חגי ברקת | 416 עמ’ | דצמבר 2024

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר סטימצקי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר סטימצקי.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.
לרכישה באתר אינדיבוק לחצו כאן. לקבלת 15% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר אינדיבוק.