חרדים (“אנשים עם חרדות”) / פרדריק בקמן
** זה לא ספר על חרדים!!! **
חבורת זרים שהגיעו לבדוק דירה למכירה ביום פתוח מגלים את עצמם באמצע שוד שהיה אמור להיות בכלל שוד בנק. בני הערובה הם חבורה מוזרה בהחלט, ושום דבר לא הולך לפי התכנון.
קודם כל, זה התקציר הכי לא מפורט והכי מוזר שכתבתי אי פעם כי פשוט אין שום דרך לתקצר את הספר הזה בלי לספיילר הכל, וגם בגלל שהוא כל כך… שונה. ומיוחד. הוא לא שייך לשום ז’אנר רגיל. הוא סיפור פרוזה, אבל משלב גם הומור שנון ששובר את הקיר הרביעי ופונה לקוראים. יש בו תעלומת פענוח שוד אבל הוא לא באמת ספר מתח.
“ליים?” הציעה רו בעליזות. הם סירבו באדיבות. רו תלתה ברוגר מבט מתנצלת והוסיפה, “סליחה שאשתי קראה לך קודם גבר חמוץ עם תסמונת קדם-וסתית.”
“איך היא קראה לי?”
“אה, לא שמעת? אז כלום.”
כבר בעמוד השני בספר התחלתי לצחוק בקול, אבל הספר מצליח לזגזג בין הומור ציני וחד לבין חדירה למעמקי הנפש ודיבור על חרדות, דיכאון, משמעות לחיים, הורות וזוגיות.
“החזקת פעם יד לילד בן שלוש בדרך הביתה מהגן?”
“לא.”
“באותם רגעים את האדם הכי חשוב בעולם.”
העלילה קופצת בין קווי זמנים ואירועים, ובצורה הדרגתית אנחנו מבינים מה בעצם קרה שם בכל השוד המוזר הזה שבכלל לא היה אמור לקרות. אנחנו מכירים יותר ויותר לעומק את הדמויות הפועלות ואת הקשרים הנסתרים ביניהן. והסוף של הספר? וואוו. היו לי דמעות ממש. מושלם.
קטעי החקירות של החשודים היו פשוט אדירים – מטורפים ומצחיקים, מבולבלים ומקוריים (ולקראת הסוף אנחנו גם מבינים למה). צריך כישרון מאד מאד מיוחד כדי להצליח ליצור דיאלוגים כאלה.
העלילה לא מתמקדת רק בצד של בני הערובה, אלא נותנת לנו מבט גם על עבודת המשטרה – ששם יש קשרים ייחודיים משלהם וסיפור נפרד, יפהפה ומרגש. כמובן עד שהכל משתלב ביחד אבל לא אעשה לכם ספוילרים…
רק מבאס אותי מאד שנתנו לספר את השם “חרדים”. זה נובע מהעובדה שיצאה סדרה בנטפליקס (הבנתי שהיא הורסת את הספר לחלוטין אז אל תראו) ובעברית קראו לה בשם הזה, וב”ידיעות” החליטו להיות עקביים ולתת לספר את אותו שם כדי שיזוהה עם הסדרה. אז לא ברור לי מי האידיוט בנטפליקס שנתן את השם הזה, שבישראל יש לו קונוטציה כל כך ספציפית ולא קשורה לספר…
ידיעות ספרים שאוהבים | 327 עמ’ | מרץ 2022 | משוודית: יעל צובארי