חמשת הנשכחים 1 – מפת הלהבות / ליסה מקמאן

על מה הספר?

לפני חמש עשרה שנה, שמונה פושעים בעלי כוחות על הסתתרו מהרשויות אחרי שוד גדול. הם בנו לעצמם מקום מסתור והקימו שם משפחות. אחרי 12 שנה, שלושה מהם יצאו להביא מצרכים אך מעולם לא חזרו. ארבעה מהאחרים יצאו לחפש אותם, וגם הם לא חזרו. האחרון שנשאר המשיך לגדל את חמשת הילדים שנולדו במקום המסתור, עד שחלה ונפטר. חמשת הילדים – שגם הם בעלי כוחות על – מוצאים את עצמם לבד, ועם בקשה אחרונה של האב שחלה: לצאת לחפש את האם שנעלמה, ואת האוצר שהסתיר מכולם לפני שברחו.

מה חשבתי עליו?

טוב, זה קצת מורכב. אני מודה שהגעתי לספר עם ציפיות ממש גבוהות. הכריכה היתה נראית מדהים וזה ז’אנר שאני ממש אוהבת (פנטזיה לנוער צעיר), כי זה בדרך כלל ספרים נורא כיפיים של הרפתקאות ואקשן וקצב מהיר ודמויות טובות.

אז בגדול כן – יש כאן כביכול את הדברים הרגילים בז’אנר. אבל יש גם דברים שלא כל כך עבדו לי.

מה אהבתי?

סיפור המסגרת מקורי במיוחד – לא עוד “ילד שמגלה שהוא בעצם X” אלא משהו אחר, וזה היה מרענן ונחמד.

הסופרת הצליחה לבנות חמש דמויות שונות אחת מהשניה לא רק בכוחות העל שלהן אלא גם באופי. לא היה המון התמקדות בכל אחת אבל זה רק ספר ראשון בסדרה אז אני מאמינה שנעמיק עוד הרבה בהמשך.

הספר הוא סוג של פנטזיית מעבר אבל לא לגמרי. הילדים לא עוברים מעולם “רגיל” לעולם “קסום”, אלא ממצב בו הם חיו בבועה מנותקת על אי, בלי חשמל או טלפונים, למצב בו הם נאלצים לצאת לעולם האמיתי ולהתמודד עם דברים שהם רק קראו עליהם בספרים ובאנציקלופדיות של ההורים שלהם. זה טופל די יפה והסופרת נכנסה לפרטים קטנים מאד כמו התמודדות עם פחית משקה משפריצה, דלת שנפתחת לכיוון “הלא נכון”, אוצר מילים חדש ועוד. אני באמת חושבת שזה אחד הדברים הטובים בספר.

יש הרבה נקודות שלא נסגרו בספר והשאירו אותנו במתח לקראת הספרים הבאים. ראיתי שהחמישי יצא ממש לאחרונה בחו”ל, אני לא יודעת כמה ספרים אמורים להיות בסך הכל.

בשורה התחתונה ברוב הספר יש קצב טוב, לא ממש הרבה טוויסטים אבל עדיין מותח ועלילה מעניינת, ודמויות שאפשר להתחבר אליהן. אני חושבת שרוב מוחלט של הנוער הצעיר שאוהב את הז’אנר הזה, יאהב את הספר. בן ה15 שלי קרא ודי נהנה מהספר.

מה פחות אהבתי?

יכול להיות שאני ממש ביקורתית כקוראת בוגרת, ולצעירים לא יפריע שום דבר ממה שאני כותבת פה, אז קחו בעירבון מוגבל.

העלילה: התקציר שיש מאחורי הספר די נכון ומדוייק (כתבתי פה פחות ממה שכתוב שם) – הבעיה היא שהוא מכסה לפחות חצי ספר. הבעיה היא לא בתקציר עצמו אלא שהספר קצת מרגיש כמו אקספוזיציה. הרבה מאד ממנו מוקדש להיכרות של כל העבר של הדמויות ועוד חלק מוקדש למסע שלהם לציוויליזציה, וכל הדברים האלה לוקחים המון זמן כשמדובר בספר של רק 300 עמודים. בגלל שהתקציר גילה לי מראש עד נקודה מסויימת בספר, הרגשתי חוסר סבלנות עד שהגיעו לנקודה הזו (שזה בערך אחרי 120 עמודים פלוס מינוס). אני חושבת שהיה צריך לכתוב את הספר בצורה שמקצרת את האקספוזיציה ומרחיבה את החלק הבאמת מעניין בעלילה, או להשתמש בפלאשבקים (או אמצעי ספרותי אחר) כדי ללמוד את העבר של הדמויות בשלב יותר מאוחר כשכבר הכרנו אותן יותר טוב.

חוסר אמינות: איך במשך 15 שנה הפושעים חיו באי בודד ואף אחד לא סבל מזיהום שמצריך אנטיביוטיקה, חורים בשיניים, ולידות שכולן עברו בשלום בלי שום בדיקות רופא ובית חולים? למה הפושעים לקחו איתם דברים כמו אנציקלופדיות? זה גם ממש נוח ששמונת הפושעים מסודרים בדיוק בארבעה זוגות של בעל ואישה. ובנוסף, כל מיני סצנות בספר כמו רכיבה על דולפין מתוארות בצורה שנראית לי לא הגיונית מבחינה טכנית. אני יודעת שזה קורה המון בספרי נוער צעיר, אבל פה הרגשתי שזה בולט במיוחד.

קשר בין דמויות: על האי היו 8 מבוגרים ו5 ילדים, בני גיל דומה. שלושת הגדולים בני 13 פחות או יותר (אותו שנתון), אחת בת 11 ואחד בן 10. ובכל זאת, בין שניים מהילדים הבוגרים יש קשר שמוגדר כהיכרות שטחית, והם לא מספיק מבינים אחד את השני. אני לא מצליחה לדמיין מצב בו כלואים 5 ילדים באותו מקום, לומדים יחד בבית הספר הביתי שההורים ארגנו להם, הם היחידים שאפשר לשחק איתם, ועדיין במשך 13 השנים שעברו מאז שנולדתו – הם עדיין במצב של היכרות שטחית.

כתיבה: היו כמה דברים, בעיקר בתחילת הספר, שהרגשתי שהסופרת ממש מדמיינת בראש שלה מה קורה, מה כל דמות חושבת, איך נראית הסיטואציה, אבל זה פשוט לא עובר בכתיבה. יש קטע שבו דמות א’ עושה מעשה מסויים ודמות ב’ מתרגזת, ולמרות שקראתי את הקטע כמה פעמים לא הצלחתי להבין מה קרה שם ומה הרגיז אותה, כאילו נכנסתי באמצע בדיחה פנימית של שני אנשים שאני לא שותפה לה וחסר לי רקע. זה לא קרה הרבה, אבל כשזה קרה זה הציק לי. בנוסף, היו כמה דיאלוגים שהיו ממש ממש מתישים וחוזרים על עצמם וכל מה שרציתי זה לצעוק על הדמויות “יאללה צאו כבר למסע במקום לברבר!!!! נמאס לי!”. הכתיבה הרגישה מאד מאד בוסרית, שזה מוזר – כי לפי התקציר מדובר בסופרת רבי מכר שפרסמה עשרות ספרים, וכנראה שיש לה עוד סדרות לנוער צעיר.

התרגום: רוב הספר מתורגם סבבה, קליל וזורם. אבל מדי פעם יש מקומות שהרגשתי שמתורגמים בצורה מאד מילולית או עצלנית. לדוגמה, במכתב שאבא משאיר לבירדי לפני מותו (כשהיא בת 13), הוא מורה לה לצאת לחפש את אמא שלה, וכתוב במקור when you are of age שככל הנראה הכוונה בהקשר הזה “כשתהיי מספיק בוגרת”. בעברית זה תורגם ל”כשתגיעי לפרקך” – ביטוי שמשמעותו המקורית היא נער או נערה שהגיעו לגיל מספיק בוגר לחפש שידוך ולהינשא, ולא סתם גיל בגרות כלשהו. במקרה אחר יש משחק מילים מפוספס ולא מוסבר לקורא הצעיר. ויש עוד לפחות שני מקרים שהיה לי בעיה עם התרגום. גם פה, מאמינה שהקוראים הצעירים לא ישימו לב לזה אבל זה הציק לי.

שורה תחתונה

אני יודעת שכתבתי המון על דברים שלא אהבתי. הגעתי עם ציפיות גבוהות וקיבלתי ספר נחמד פלוס, שיכול להיות שהוא גם משתפר בהמשך הסדרה. אני מניחה שרוב הדברים שהפריעו לי לא יפריעו לרוב הקוראים, במיוחד הצעירים, כמו שהם לא הפריעו לבן שלי כשהוא קרא את הספר. כן הייתי קונה אותו לקוראים צעירים שאוהבים את הז’אנר, אבל כנראה לא למבוגרים שאוהבים את הז’אנר והם יותר ביקורתיים.

טריגרים ותכנים רגישים

אובדן הורים. הורים מנוכרים. נטישה הורית.

יש כמה סצנות פציעה אבל תואם גיל, לא משהו קריטי. יש כמה סצנות של הקאה.

בספר יש סצנה שהילדים מגלים חלק של שלד ותוהים בעצב (ואפילו מעט חרדה) אם מדובר באחד מההורים שנעלמו. בהמשך הם מגלים שלד שלם ומבינים באיזה הורה מדובר לפי תכולת התיק שלו. בנוסף, יש קצת דיבור על המחשבות של הילדים על למה ההורים שלהם לא חזרו מעולם: האם הם נתפסו, מתו או החליטו לנטוש אותם. אחד הילדים גם מתייחס די בשנאה כשהוא נזכר בהורים שלו שהיו הורים רעים ומנוכרים. יש כאן מורכבות רגשית מסויימת.

בגדול הספר שייך לז’אנר שמתאים בערך מגיל 9-10 ומעלה ומלבד עניין השלדים אין בו משהו מאד אלים גרפית. מצד שני, כל הדיבור על הניכור ההורי, על החששות של הילדים שההורים נטשו אותם, על החרדות סביב זהות השלד, והעובדה שהספר נפתח במוות של אחד האבות וכל האבל והקבורה סביבו – יכול להיות שלחלק מהילדים זה יהיה קצת כבד וקשה, אז לשיקולכם.

---

הוצאת ידיעות ספרים | תרגום: אורה דנקנר | 300 עמ’ | נובמבר 2024

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר סטימצקי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר סטימצקי.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.