הקוסם מארץ ים / אורסולה לה גווין

פעם לקחתי את הקוסם מארץ ים מהספריה, לאחד מהילדים. הוא לא התחבר. אחרי כמה שנים ניסיתי שוב, לילד אחר, הוא גם לא התחבר. אני בעצמי ניסיתי ספר אחר של אורסולה לה גווין, ולא התחברתי בלשון המעטה. וככה במשך הרבה שנים סירבתי לקרוא בעצמי את הקוסם מארץ ים. ב2023 הוצאת הכורסא הרימה את הכפפה והתחילה לתרגם מחדש את הסדרה – כולל ספרי המשך שלא תורגמו בעבר. הכריכה היתה מדהימה, אני מודה, אבל אני עדיין סירבתי לו. קראתי סקירות של אחרים ושמעתי כמה הוא מדהים ומיוחד וחובה לקרוא, וזה לא עזר. ועכשיו כשיוצא הספר החמישי (סיפורים מארץ ים) – נשברתי. אני חייבת להבין על מה כולם מדברים.

על מה הספר?

הספר מדבר על דוני – שנקרא גם נץ – שנקרא גם גד, קוסם שאותו אנחנו מלווים מילדות ועד לגיל 19. כבר בגיל צעיר הוא הבין שיש לו כוחות קסם חזקים. הוא מתחיל ללמוד אצל המכשפה המקומית, אבל זה לא מספיק. הוא ממשיך משם לבית ספר לקוסמים, גדל, מתבגר, וממשיך למצוא את דרכו בעולם – בזמן שהוא גם נאבק בכוח מרושע וחיצוני שרודף אחריו.

מה חשבתי עליו?

הזהירו אותי מראש שהספר איטי, אבל אני חושבת שאיטי זה לא בדיוק ההגדרה הנכונה. הספר מסופר כמו שמספרים אגדה. יש בו המון tell במקום show, כמו שאנחנו מספרים על ״כיפה אדומה הלכה ביער ואז פגשה זאב״. יש הרבה תיאורים של מי עשה מה ומי אמר מה, ומעט דיאלוגים והתרחשויות של סצנות של ממש. זה נותן תחושה של איטיות, כי בספרים מודרניים – שיטת הסיפור הזו מיועדת לחלקים שבין סצנה לסצנה, ולא לספר כולו. בפועל הקצב מהיר מאד – לפעמים במשפט אחד עוברת עונה שלמה, וב200 עמודים מכניסים כמעט 20 שנה. היה לי מאד קשה עם הספר בהתחלה בגלל סגנון הכתיבה הזה, אבל אחרי שדיברתי עם קצת אנשים החלטתי לעשות סוויץ׳ בראש: התחלתי לדמיין שזה סיפור אגדה (ארוך…) שמישהו מקריא לכל השבט בלילה מסביב למדורה. אחרי זה היה לי הרבה יותר קל לקרוא את הספר.

שמעתי כאלו שהשוו את הארי פוטר לספר הזה, כי בשניהם יש בית ספר לקוסמים – אבל בערך פה נגמר הדמיון. הספר הוא לא ״גד הולך לבית ספר לקוסמים״ – אלא ספר התבגרות שמתפרש על הרבה מאד שנים. בית הספר תופס נפח קטן יחסית מהספר, ואין כמעט התעמקות בשיעורים, בתלמידים או במורים. אני מודה שאני מתקשה מאד להבין את ההשוואה בין שני הספרים.

בניגוד לספרי פנטזיה סטנדרטים לנוער, שבהם ״הנבחר״ הוא דמות לא-מושלמת אבל כיפית, אהובה וניתנת להזדהות בקלות – כאן זה שונה. גד הוא דמות מורכבת. בהתחלה שנאתי אותו. הוא היה גאוותן, פזיז, אחד שנותן לקנאה להוליך אותו. אבל במהלך הספר הוא עבר שינויים משמעותיים, הדמות שלו מתפתחת ומשתנה. זו אחת הסיבות שבעיני הספר פחות מתאים לצעירים מדי – זה לא ספר של אקשן והרפתקה, זה ספר של עומק ומורכבות, אפילו מעט פילוסופי ומהורהר לפעמים.

התרגום של הספר נפלא. אני לא יודעת להשוות אותו לגירסה הקודמת כי לא קראתי אותה, אבל תומר בן אהרון הצליח להתאים את המשלב בצורה מדוייקת בין ספר שהוא באמת קצת ישן ואווירה של פנטזיה קלאסית, אבל מצד שני לא ארכאי ומיושן בצורה מוגזמת. גם צעירים יוכלו להבין את הספר מבחינת השפה שלו. גם הכריכה של הספר (ושל הסדרה כולה) יפהפיה ועושה חשק לקרוא.

בסופו של דבר, גם אם הספר לא היה בסגנון הרגיל שאני רגילה לקרוא והוא דרש ממני מאמץ מסויים, אני יכולה להבין את ההתלהבות ממנו. יש בו קסם מיוחד, משהו קלאסי. לא תמצאו פה כמעט סצנות מלחמה אפיות ומרהיבות אלא בעיקר סיפור התבגרות ארוך ומפותל ששזור בקסם. לא מתאים לכל אחד ולכל גיל, אבל שווה לפחות להתנסות. מקסימום הכרתם קלאסיקה וזכיתם גם אתם לדעת על מה כולם מדברים. ואם כן אהבתם – יש כבר חמישה ספרים שיצאו אור בעברית, שלושה מהם בתרגום חדש ושניים נוספים שזה התרגום הראשון שלהם.

הספר מתאים בעיני בערך מגיל 12 (וגם למבוגרים!), בהנחה והילד מתחבר לסגנון הכתיבה והתיאורים.

מבחינת תכנים – אמנם עדיין לא קראתי את שאר ספרי הסדרה אבל כדאי לדעת כבר מעכשיו שהספר הרביעי (טהאנו) מיועד לגיל גדול יותר ומכיל תכנים יותר קשים.

הוצאת הכורסא | 208 עמודים | תרגום: תומר בן אהרון | דצמבר 2023

להשוואת מחירים ולרכישה עם קופון הנחה